חשבתי האהבה חזקה. בהתחלה הכל היה נראה מושלם.הבאת פרחים,אמרת מילות אהבה.
ופתאום חגגנו חודש והכל השתנה.
סבלתי את השיחות מהאקסית שלך הבלגתי שתקתי.
קנאתי והכל היה בשקט,כדי שלא תחשוב על ההתחלה מה אני מרגישה כלפייך.
ופתאום זה הגיע,הבוקס הראשון,הקללה הראשונה.
הפרידות החוזרות,הבכי הבקשות והתחנונים לחזור.
תמיד סלחתי ניסיתי להסביר לך שיהיה מצב שאני לא אסלח יותר,אולי הייתי אמורה לעשות את זה לפני הרבה זמן.
ואז זה לא היה קורה,
תקפת אותי!!!!!! חנקת אותי,חיבקת בחוזקה כאילו אתה מנסה לקחת מגופי את ידי,דחפת על קיר.
על זה לא יכלתי לשתוק,ירקת עליי כשניפרדנו לפני שלושה שבועות.
ועל המקרה האחרון לפני שבוע אני לא אסלח לך.
ועל זה שהגשתי תלונה עלייך במשטרה אני לא אתחרט בחיים,על זה שיש לך תיק במשטרה,צו הרחקה ממני אני מאושרת.
ועל זה שאני טסה לארה"ב זו ההחלטה הכי נבונה שעשיתי.. להתרחק מכל האנשים שיש בארץ הזאת,בארץ יושבת תושביה
שאפילו את ניצולי השואה שכל כך אנחנו צריכים לכבד ולשמור עליהם אנחנו דורכים עליהם,והורגים אותם שוב.
וכמו שניצולת שואה אחת אמרה"את מה שהיטלר לא סיים אנחנו מסיימים"
וזה לא קשור,נכון הסיפור בין המכות שחטפתי ממך לבין ניצולי השואה שנותרים.
ואולי זה כן קשור,כי מההיסטוריה שלי אנחנו סובלים...המשפחה שלי ניצולת שואה...ומקטנה רק דברים רעים קורים לנו..
אבל לא עוד..משנה מקום משנה מזל!!!!!!!!
אז שיהיה לכולכם לילה טוב.
תזכרו ואל תשכחו את ניצולי השואה...
http://www.youtube.com/watch?v=VrNoDUblAtE
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*+*pinkit*+*