"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

מדהים איך רגע אחד של רצון לשתות משהו מביא אותי להכין קפה.

שוב ושוב קפה.

עם שוקולד, עם קצת קפה, עם המון קפה. יותר חלב, פחות חלב.

למה הקפה הזה מרגיש לי כל כך מבוגר, כל כך מבגר, כל כך אמיתי?

למה כל דבר שאני עושה לאחרונה מרגיש לי כל כך לא אני.

מרגיש לי כל כך עצבני, כל כך מטומטם, כל כך ילדותי.

כל תנועה, תזוזה. לבוש.

כל כך רוצה כבר את הקניות של החורף. המלתחה שלי מגעילה אותי כבר...

אולי פשוט, התבגרתי? קצת.