"ושוב אני נפגש עם רגע של עצבות"

הסיפורון נכתב אחרי שיחות עם כמה וכמה אנשים שונים. מאוד כאב לי לשמוע את הצד שלהם בעניין, מאוד כאב לי לשמוע איך הם רואים כל מיני אנשים.

מאז שאני קטן אני זוכרת איך הרגיש לי מוזר שיש לי חברים שגרים בדירות, או בבית יותר מפוארים משלי, אבל תמיד אהבתי את הבית שלי. כשגדלתי קצת יותר החלפתי חברים, מצאתי אנשים חדשים, הכרתי אנשים שלא יצא לי לדבר איתם- והם אמרו דברים שנורא לחצו לי. עד כיתה ט' הרגשתי ילד מאושר- לא היה חסר דבר, אז המצב הכלכלי לא היה בשמיים אבל לא הרגיש שמשהו חסר, לאט לאט כשאבא היה פחות ופחות בבית ויותר בעבודה- התחלתי להיות הילד הקטן והחשדן, זה שתמיד ימצא את הדברים הנכונים ועל אף שלא הייתי כל כך קטן יצא פעם פעמיים שהייתי חסר טאקט ודיברתי עם אמא על זה.

ההרגשה שמשהו לא בסדר עם אבא, שמשהו לא נכון.

אז באותו השבוע שאבא היה אמור לחזור הוא שוב חזר חזרה ל'חו"ל' זה היה הקש ששבר את גב הגמל. בכל התקופה שהוא לא היה בארץ כתבתי המון, הוא היה נורא חסר, בינתיים היו לי כמה אהבות נכזבות, קשה בבית הספר ושוב אנשים אמרו דברים שנורא לחצו לי, בקשר למקום שאני גרה בו.

תמיד הצטייר בפניי אותה משפחה נפלאה שחיה חיים ארוכים יחד, הפחד הגדול שהיה לי זה לאבד את הבית, לאבד את המקום הזה, כשהייתי קטן חלמתי המון חלומות על מעבר לדירה קטנה יותר, משהו בי גרם לי לבכות מהחלומות האלה, הרגשתי שבור.

כמה שיותר גדלתי, הבית נהיה גדול יותר- קר יותר, המשפחה כמעט ולא הייתה נמצאת בבית. כך שכל חלום על מעבר בית היה רצון שלא התגשם, לא באמת רציתי לעבור מהבית, זה נוח שיש לך בית גדול. אבל היו אנשים שאמרו דברים שנורא לחצו לי.

עמדתי על שלי והסברתי שהחיים שלי לא מאושרים כל כך, וזה שאני גר בבית שכזה לא אומר שהחיים שלי מדהימים.

כשהתגלה שאבא ואמא מתגרשים, נשברתי לגמרי. ראיתי את זה עומד לבוא ואף אחד לא עשה כלום, אף אחד לא אמר לי שזה נכון- אף אחד לא האמין שמה שילד קטן יכול להגיד.

וקצת פחות סיפור:

מאז אותו המקרה יצא לי לדבר עם אנשים אחרים, שונים- כאלה שלא באמת הכרתי.

הם הבינו איפה אני גרה, באיזה אזור באיזה סביבה ובאיזה בית והצטיירתי בפניהם כמישהי במעמד גבוה, כזאת שלא חסר לה כלום והחיים שלה מדהימים. שכל מה שקורה לי לא שווה לעומת אחרים שעברו רבות בחיים.

אני שונאת את ההשוואה ביני לבין כאלה שחיו ברחוב- ההשוואה צריכה להיות ביני לבין מישהי במצב שלי שחיה עם משפחה שונה.

המצב הכלכלי שלנו באמת לא מי יודע מה, וזה רק מתדרדר עם הזמן. גדלתי כילדה לא מפונקת אבל אני בוחרת להתפנק המון בשביל לברוח קצת מהצרות שלי.

'צרות של עשירים'- כך כולם אומרים לי.

זה לא כך, גם לעולם לא יהיה.

מעולם לא שאפתי להיות עשירה- רק שיהיה קצת יותר קל להורים.