הקסם של החיים(?!)

היום התחלתי לעבוד בעבודה חדשה, זאת היתה התלמדות תוך כדי עבודה.

משהו שמשלב עבודה עם אנשים ועבודה על מחשב. ממש נהניתי! היה לי כיף!!

סופסוף יצאתי, עשיתי משהו עם עצמי, פגשתי 3 בנות חדשות, שעם שתיים מהן דיברתי שיחות קצת יותר לעומק. (איזה כיף שאנשים נפתחים אלי תוך שניות!!)

הרגשתי חיה

צחקתי, עבדתי (והרווחתי כסף), דיברתי, שיתפתי, שוב צחקתי.

הרשמתי.

היה ט-ו-ב

אני רוצה להמשיך שם למרות שיש לי קוצים בתחת בנוגע למקומות עבודה. להשתקע, ממש ,חצי שנה-שנה.

אח"כ סיבוב עם דייב וקניית מגף אולסטאר חום מהמם.

דייב הלך ל"על האש" רק עם הבנים. הם עשו מן מסיבה להוא, מפעם.

הוא מתחתן.

למה זה מציק לי? למה יש לי משהו שמכווץ לי את הלב כשאני חושבת על זה?

אני מתעלמת מזה שוב ושוב, מרגישה לפעמים שזהו-הוא לא מעניין אותי בשיט. עברו פאקינג 3 שנים!!

מתוכן שנתיים אני עם החבר שהוא הבחור הכי מדהים-מתוק-מצחיק-אוהב-חכם-מבין-מתאים לי בעולם!!

שאני אוהבת .

אז למה?

פעם כשהייתי רואה אותו הלב שלי היה מסיר את כל החומות והייתי מיד מרגישה אליו משהו. למרות כל העבודה העצמית והחסימה שלי אליו.

אני כבר כמה חודשים מעכלת את זה שהוא מתחתן, אני אומרת את זה לעצמי. מלא פעמים אני לא מרגישה כלום-זה משמח אותי.

תכלס-אין לי כלום אליו. אני לא אוהבת את האופי שלו, את ההתנהגות שלו, ועכשיו עם הלוק המזעזע החדש גם לא את המראה.

ככה זה היה מאז שהתגברתי עליו עם מאמצים אדירים. לא חשבתי עליו כבר הרבההההה זמן.

אבל היום, פתאום שמישהי אמרה לי "אני מכירה את הארוסה שלו, מהממת וצדיקה" (הוא הפך לדוס,אבל מ-מ-ש .והיא כנראה גם.) פתאום, הרגשתי כיווץ.

כיווץ בלב.

אני לא אוהבת את הכיווץ הזה. fuck it.

הוא תמיד היה החולשה שלי. מה יש בך???? אוף

הוא מתחתן לעזאזל. ואני עם האהוב שלי, שאני באמתתת אוהבת.

מה יהיה?

זה יעבור, אני בטוחה. כמו שזה עבר לי ב5 הפעמים הקשות הקודמות.

אני לא רוצה שזה יחזור!!!!