הקסם של החיים(?!)

מצד אחד יש מלא מה לפרוק ואני רוצה להוציא הכל, מצד שני אין לי כח בכלל להכנס לזה מההתחלה...

משהו עובר עלי...ואין לי מושג מה זה .

כי מאז ה"תקופה הטובה" שלי אני כבר אף פעם לא נכנסת לדיכאון באמת. לא שהייתי אי פעם ילדה דיכאונית, אבל אני כבר לא נכנסת לדיכאון אפילו לא לקצת, אני פשוט לא מרשה לעצמי, כי כשאתה מתחיל-אתה שוקע-ואז קשה לך לצאת מזה.

אבל בכל זאת...

אין לי כח להשקיע בלימודים... כבר מתחילת השנה, ולא עזרה שום שביתה של חודשיים... כנראה  זה לא קשור בלנוח... זה פשוט חוסר חשק..

גם המצב שלי בכיתה לא כזה טוב... אני לא מרגישה חלק מהכיתה שלי.

נכון זה י"ב ומי בכלל מסתכל על זה, אבל בכל זאת אני מרגישה רע עם זה, אין לי כבר את ההתלהבות הזאת שסוחפת, את הלדבר עם כולם כמו תמיד.... משהו נכבה בי.

גם הקטע עם דוד שכ"כ חשוב לי שלא ניגע אחד בשני יותר, זה גורם לי להרגיש כזה מגעיל.

כאילו הקשר שלנו מתבסס על זה (למרות שזה לא נכון) קשה לי להאמין באהבה אם היא לא נקייה ממגע פיזי, ואם לא היה מגע ביננו?עדיין היינו כ"כ קשורים אחד לשני? עדיין היינו מסתדרים טוב אחד עם השני? אולי זה מה שמגשר בייננו ומקשר?

רק המחשבה שאולי זה נכון עושה לי להרגיש רע.

ומבאסת.

ואני לא מצליחה לשמור ממנו מרחק. he attracts me

גם המצב עם החברות הקרובות לא כזה איי יאי יאי.

אני לא ממש הרבה איתן. לא משקיעה את כולי.

אני בקושי באה לבצפר.... אין לי כח לזה, וגם כשאני באה אני מתפלחת משיעורים או לא מקשיבה...

המבחן במתמטיקה היה מזוויע. אנלא עוברת אותו...

מצד שני קורים לי עכשיו דברים מדהימים בחיים שרק בזכותם יש לי עדיין חיוך על הפנים.

התחלתי ביום ראשון פיתוח קול. שיעור ראשון.

היה פשוט מדהים, נהניתי מכל שניה, הרגשתי שאני נכנסת לתוך המקום שלי. לעולם שלי.

הרגשה מופלאה.

וגם דוד, שמיום ליום אני מגלה עד כמה הוא מדהים (בהתעלמות מהעננה שמעיבה על הכל...נושא המגע הפיזי ביננו)

כמה הוא מתאים לי, כמה כיף לי איתו. איזה תכונות מעולות יש לו. איזה אופי. הוא נהיה יפה בעיני מיום ליום שעובר.

וכמה הוא משקיע בי, אוהב אותי, רוצה רק את טובתי... מוכן להקריב הכל בשבילי...

וזה לא מילים באויר... אני לא סומכת על אנשים בהתחלה והוא עבר גם את זה.

הוא צייר אותי!! לפי תמונה שהיתה לו בפלאפון. שהוא הביא לי את הציור הייתי בשוק. המומה.

זה היה פשוט מדהים, זיהיתי את עצמי ממש!!

אז יש לי סיבות טובות להיות שמחה, אבל גם יש לי דברים מבאסים, ואני לא יודעת מה גובר על מה,

כי הכל מתערבב לי, ופתאום הדיכאון הזה שרובץ מסביב...

להיות כל היום בבית, וגם כשאני יוצאת אני לא מאושרת כמו פעם.

החלטתי שעדיף שעד סוף השנה אני גם לא אעבוד.

כי כמה אני כבר עוד ארוויח בחצי שנה הזאת? זאת החצי שנה האחרונה שבה אני לומדת. יהיה לי את כל החיים לעבוד.

 עכשיו אני צריכה להשקיע את כל המאמצים בלצאת עם תעודת בגרות טובה.

גם ככה אין לי כח לזה יותר מידי. אז עם עבודה... בכלל.

אז חצי שנה לימודים ואח"כ בעז"ה אני אהיה פנויה לדברים אחרים.

גם הרשיון מפנה מקום לפיתוח קול. כי זה יותר חשוב לי עכשיו. זה עושה אותי מאושרת.

הרשיון יחכה להזדמנות אחרת. בעתיד הלא רחוק.

מקווה שדברים יסתדרו. ועדיף כמה שיותר מהר.

אממ אז דוד:

הוא הבין שהוא לא אמור להלחיץ אותי. וזהו. הוא כבר לא מלחיץ. דיברנו שיחה אחת שבה הוא אמר לי: "אוקיי, אז שתהיי בת 25 נהיה חברים, אח"כ נחכה עוד כמה שנים, נראה מה יהיה..." חחח חמוד.

אבל הוא הבין שכדי שזה ילך באמת, צריך לתת לזה זמן. וזה מה שהוא עשה.

אממ ות'אמת זה הצליח...

כי עם הזמן שאני מכירה אותו אני רק רואה עד כמה הוא מדהים.

עד כמה כיף לי לדבר איתו, עד כמה אני חשובה לו והוא מוכן להקריב בשבילי.

איזה כיף לי להסתובב איתו בטיילת וסתם לצחוק.

או לרעוד מקור באמצע הלילה ולרוץ ביחד כדי להתחמם אבל לא להצליח כי אנחנו קרובים מידי...

או להחליט שהיום לא מדברים עד מאוחר בטלפון כי הוא צריך לקום לבסיס ב5 ולי יש בצפר אבל להסחף בכל זאת ולדבר עד הבוקר...

או כמה כיף לפתוח את העיניים בבוקר ולקבל הודעה כמו: "את הכי חשובה לי בעולם, אין דקה שאני לא חושב עלייך" ולדעת שזה נכון. כי כשהוא לא פוגש אותי או מדבר איתי בטלפון אז הוא כותב לי הודעה.

והכי הכי מדהים זה שהוא קרא באתר שלי (http://www.beyachad.area.co.il) והוא תומך במה שאני חושבת על שוויון.

שאח"כ הוא כתב לי: אני תומך בך והולך בדרך שלך. אני אוהב את ההתבוננות שלך לחיים...

זה לא כאילו הוא מושלם?

אני יודעת שלא. אני יודעת לשים לב לחסרונות של אנשים (יותר מידי..) כמו שאני עושה את זה לעצמי.

אבל כאן אני רואה שזה בקטנה לעומת הדברים הטובים בו.

אז זה נכון שלא התאהבתי בו מההתחלה, ואף פעם לא נדלקתי עליו.

אבל מאור אומר שאולי זאת הדרך הנכונה.

נכנסתי לאהבה הזאת בצורה מבוקרת.

הסתכלתי לזה ישר בעיניים, ועמדתי בחוץ. שקלתי את זה, ראיתי מה טוב ומה לא,

ובצורה מפוקחת ביותר, אני אכנס פנימה.

כי אני לא "מאוהבת" ונכנסת לזה בלי דעת.

אני בוחרת בזה.

הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.

אמרתי לו שאני לא אגיד לו שגם אני, כי אני אני רוצה להגיד לו את זה שזה יהיה נכון באמת.

ואני חושבת שאני אגיד לו את זה ממש בקרוב.

ואל תכעסו עלי. הוא באמת שווה את זה.

העבודה הורגת אותי. פשוט ככה.

היום, אחרי שבועיים של עבודה כל יום, סופסוף אני לא עובדת [ליום אחד]. אמרתי להם שאני לא מרגישה טוב.

נראה לי אני אמשיך לעבוד שבוע ואפרוש סופית.

אתמול נפגשתי עם מאור. פעם ראשונה אחרי תקופה ארוכה שכן נהניתי איתו קצת.

פגשתי את ידידה שלו אחרי זה, מסתבר שהוא היה עם יוסי לפני זה, וכשהוא קבע איתי יוסי היה לידו, אבל מאור לא אמר לו שזאת אני. הוא אמר שזאת "ידידה שלו". מעניין מה יוסי היה חושב אם הוא היה יודע שאני ומאור נפגשים...

דניאל התקשרה ליוסי ושאלה איפה מאור.

"הוא אצלך!"

"לא הוא לא, זאת דניאל!"

"אני יודע, הוא אמר שהוא עם ידידה שלו.."

חחח הלוואי שמשהו יסתבך בסיפור הזה.

עריכה:ביקשתי שמשהו יסתבך?? יופי.

רבתי עכשיו עם מאור, אין לי כח להתחיל לכתוב על מה רבנו, כי אני יכולה לכתוב על זה עמודים, בקצרה אני ודניאל מסכימות על משהו מסוים - שיש לו דיעות מסוימות פרימיטיביות שנובעות מהחינוך שהוא קיבל. הוא מכחיש את זה מבחוץ, אבל בדיעות שלו הוא רק מאשר את זה. ואמרתי לו את זה.

הוא שאל אותי מה בדיוק אמרתי לדניאל והוא רצה לבדוק אם מה שהיא אמרה לו על זה נכון גם לדעתי, ובהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל אח"כ אמרתי לו בדיוק מה אני חושבת.

הרגיז אותי הקטע שניפתחתי לדינאל-שהיא מישהי -הידידה הכי טובה של מאור שראיתי אותה בדיוק פעמיים לשתי דקות, וסיפרתי לה עכשיו הרבה דברים [ עלי ועל יוסי, מה אני חושבת על מאור,] והיא בטיחה שברור שזה רק ביננו.

אז עכשיו היא סיפרה לו מה אמרתי?? אני בשוק. למרות שלא נראה לי שהיא סיפרה לו על נושאים מסוימים.

הוא אמר שהוא רב עם דניאל והוא לא ידבר איתה כמה ימים.

עכשיו הוא רב איתי. לא שזה ממש אכפת לי כי אני יודעת שאני צודקת ב100%. ואין לי כח לריב על זה על כל העולם. כי כל העולם טועה. אין צדק בעולם. ואני אמשיך לחפש את הצדק הזה תמיד. גם אם אני לא אשנה את העולם, לפחות מי שיחיה איתי זה יהיה בשוויון ובצדק.

ואני לא אתפשר על זה. אלוהים, תעזור לי להיות חזקה.

למרות שכנראה שהוא יהיה חסר לי אם הוא יעשה גם עלי חרם ולא נדבר כמה ימים.

כשאני חושבת על זה, הוא כרגע רב עם שתי הידידות הכי טובות שלו, והיא תומכת בי בקטע הזה!! איזה כיף...

אתמול מיכל הודיעה לי שהם בקניון, וזה היה כבר אחרי שקבעתי שם עם מאור, והיא היתה כבר בדרך לשם.

תודה שהם מודיעות לי מראש.

הייתי עם מאור בסביבה, והם היו בקניון עם עוד חברה ועם מור.

אחרי זה היא התקשרה ושאלה אם אני באה,

אמרתי לה שאולי עוד מעט,

היא דיברה בעצבים (כאילו היא זאת שצריכה להיות עצבנית. הרי היא יוצאת עם כולם לא? לה הודיעו מראש!אז היא עצבנית?)

ואמרה לי "את לא רוצה? אז תגידי לא! לא משנה!"

אוףףף

אמרתי "לא אמרתי שאני לא רוצה, אבל את יודעת שכרגע אני לא יכולה, אז אולי יותר מאוחר."

זהו. ואני חושבת שאני בחוץ.

הם יצאו כבר כמה פעמים לבד, בלעדי, עם מישהי אחרת במקומי.

לא אכפת לי אם זה נשמע קטנוני, אבל לי זה כואב.

כואב לי לאבד אותם לאט לאט, למרות שאני כן משתדלת להתקשר בזמן האחרון, ולארגן שנצא.

אבל בזמן האחרון אני כל הזמן מגלה שהם עושות דברים לבד.

את אביחי מור והראל איבדתי מזמן, אבל זה אולי טוב לי.

אני לבד?

עריכה: דיברתי עכשיו עם רוני, אחרי כמה זמן שלא דיברנו ככה, דיברתי איתה על מיכל,ואמרתי לה שהתיאשתי ממנה, וסיפרתי לה הכל על אתמול, ועל מאור. היא היחידה [בעולם , נראה לי] שיכולה להבין אותי בקטע הזה.

אז אני הולכת אליה עכשיו, וגם מיכל תהיה שם. נראה סרט או משהו.

נמאס לי מה"ידידים" האלה. הם לא עושים לי טוב. ואין אף אחד ששווה את זה באמת. גם אם זה נראה בהתחלה שהוא בחור טוב.

אז מה בהמשך?

קצת עבודה

אילת

נסיעה עם חברות לירושלים

ים

סרטים

אני אוהבת אותן ולא רוצה לאבד את מה שיש לנו. כן. זה מה שחשוב לי.