טוב. המון זמן לא כתבתי...בעיקר כי לא היה מה, ואז התחלתי עם הקורס ובקושי נגעתי במחשב.
אני מדברת על קורס 60 של מד"א, שכל מה שעשיתי במשך שבוע שלם בגללו היה ללמוד 10 שעות ביום, לחזור הבייתה [או אל הבית של מישה], לאכול קצת, ללמוד ולשנן ה-מ-ו-ן זמן את כל המחלות ואת כל הסימנים ואת כל הטיפולים, ולישון. זהו.
בת'כלס, כ"כ התאמצתי...ובאמת הוצאתי ציונים טובים ואני גאה בעצמי D:
וחוצמזה גם עברתי את הקורס....ופה מתחילה הבעיה.
איך אני אגדיר את זה...
מתוך 40 אנשים שהיו בקורס, 39 עברו.
זה אומר, שיכולתי לא להתאמץ, להוציא ציונים של 50-60, ולעבור. העיקר בלי בעיות משמעת...
בכל אופן, חשבתי שהסטנדרטים לקבלה יהיו גבוהים יותר. באמת לא חשבתי שכולם יעברו חוץ מאחד.
באמת היו שם אנשים שלא באו לקורס יומיים, שזה המון הפסד של חומר, ואיכשהו בסוף התקבלו. אני לא אומרת שאני צדיקה ושעשיתי הכל פיקס ומושלם ובזמן הנכון, אבל לפחות אני התאמצתי כדי להיות בטוחה לפחות ב-95% שאני אעבור.
ובאותו רגע, לא יודעת, אבל הרגשתי שכל המאמץ שלי ירד לטמיון. ומה לעשות אם תחשבו שאני מגעילה וילדה חרא, אבל זאת הייתה ההרגשה שלי.
בעצם, לא רק שלי. הרבה ילדים אמרו שזה לא בצדק ש39 מתוך 40 אנשים עברו את הקורס.
בכל מקרה...
בת'כלס, לא מפריע לי כזה שחלק מהאנשים שהתקבלו אולי לא ידעו דבר או שניים, אני יודעת שאני בעצמי אבהל ואתרגש ואתלהב וכנראה אשכח הכל בנסיעות הראשונות...
הבאסה הגדולה בזה שיהיו המון אנשים בכל משמרת וככה נצטרך לעמוד בתור לנסיעות שזה ממש באסה. הרי המטרה העיקרית היא להשיג כמה שיותר נסיעות, חוץ מכמובן להתחבר עם אנשים ולעשות כיף. מבחינתי בכל אופן.
בגלל זה התאכזבתי במקצת בגלל שכולם חוץ מאחד התקבלו...
ואפילו שהיו ימים שהייתי צריכה לקום ברבע לשבע בבוקר, לחזור הבייתה ב5 וחצי בערב ואז ללמוד עד הערב, הפעם באמת אהבתי את זה ושומדבר לא הפריע לי. אפילו לא 7 שעות שינה [לאלה מכם שלא יודעים, אני פריקית של שעות שינה. אני כל הזמן סופרת את השעות שנשארו לי עד שאני צריכה לקום בבוקר...ובכלל אני כל הזמן דואגת לשעות שינה...בקיצור, במילים של חן המדריך, "לא נעעעים"]. נורא נורא אהבתי את הקורס, לגלות את כל הדברים החדשים האלה על הגוף, האנטומיה שלא למדתי עדיין, כל המחלות וכל הטיפולים, וכל המכשירים שקיימים בהחייאה, וכל המילים המסובכות האלה כמו ציאנוזיס והיפוקסיה ופוליטיכמיה ולרינגוספאזם ואפיגלוטיס והיפרגליקמיה וכל השאר, פשוט הלהיבו אותי.
יכול להיות שבסופו של דבר אני כן אלך בכיוון הרפואה...למרות שזה חרישה מוחלטת...אבל נראה מה יהיה בעתיד.
כרגע אני פשוט שמחה שאני רשמית מע"רית ויודעת איך לעשות החייאה במקרה שמישהו יאבד הכרה מול הפרצוף שלי.
אז תאחלו לי בהצלחה, ושיהיה לי כיף בנסיעות, ושיהיו לי מקרים מגניבים ושאלישע לא יצחק על הגובה שלי [אני די בטוחה שהוא יעשה את זה האמת. וכן, כרגע ירדתי על עצמי]. בקיצור, קורס 60 היה אחת החוויות היותר טובות שעברתי בחיים שלי.
It was AWSOME!!!!!!
יחי מגן דוד אדום!
שלכם, אינקה