Everything happens for a reason

איך אפשר לסכם את החויה האדירה הזאת? במיוחד כשאני מרגישה שזה לא היה הכל ואני עוד אחזור לשם?

אמנם זו פעם ראשונה שלי בחו"ל (כלומר, חו"ל בלי ישראלים AKA טורקיה) ויכול להיות שזו התלהבות ראשונית של כל אחד, אבל ממש קיבלתי הלם תרבות(במובן הטוב). פעם ראשונה שראיתי תרבות ששונה ב180 מעלות מהתרבות הישראלית, מקום שכולם נראים רגועים וסבלניים, מנומסים ושקטים. פתאום הבנתי למה בארץ אני מרגישה כל כך רע, נעלבת כשלא מבקשים ממני לעשות משהו בצורה נעימה, כשמדברים אליי כאילו אני חייבת משהו לכולם, מתביישת בזה שאני שקטה ואיטית. גם כשעבדתי לא הצלחתי להתרגל לזה ונתתי שמות לכל ה"בעיות"  האלה אצלי. אבל מסתבר שזה ממש לא אני. אני לא אגיד שאני שונאת את ישראל ואת הישראלים, בכל זאת גדלתי פה ויש בי חלק "ישראלי"... אבל פתאום אני קולטת שאני לא שייכת לכאן. שאני אמשיך להרגיש רע כי זו התרבות שלנו וכאן אני חיה.

באחד הימים עשינו שיט לאי ולא רציתי לזוז משם. הכל נראה כמו חלום. אוקיינוס, שחפים, מרחבים פתוחים, אופניים, רוח קרירה, שמש חורפית נעימה,עננים שנראים כאילו אפשר לגעת בהם... ושקט. שקט שקט שקט. 

Inis Mor

כמובן שזו לא היתה אותה החוויה בלי הבנאדם הכי יקר לי בעולם :)

3>

 לשנה הבאה באירלנד הירוקה!