לפעמים, כשאנחנו רגילים למשהו, להתנהגות מסוימת של אנשים כלפינו, להתנהגות שלנו כלפי אחרים, לשגרה מסוימת, לאנשים מסוימים, זה פשוט מעוור אותנו ואנחנו לא יודעים מתי אנחנו פוגעים בהם ובנו.
כי עיוורון זה לא רק פיזי שאי אפשר לראות, זה גם אם אנחנו לא שמים לב לדברים שבאים ישר מולנו, שאנחנו לא שמים לב לזה עד שזה מכה לנו בפנים, עד שזה מתפוצץ עלינו, עד שאנחנו מגיעים לנקודת האל-חזור.
ולפעמים,אנחנו כל כך רגילים לבלוע את הכאב, להבליג מהעלבון, שאנחנו נותנים לעצמנו להיות הבובה של מישהו אחר, מישהו שמכתיב לנו מה להיות ומי להיות, ומה לאהוב, ומה לשנוא, ומה להרגיש, ומה לחשוב.
אם מישהו פוגע בכם תגידו את זה, תצעקו לו את זה, ולא רק בלב, לא רק בחושך כשאף אחד לא שומע אתכם.
תצילו את עצמכם כל אתם יכולים, תצילו את עצמכם מלהיות מישהו שאתם לא, תצילו אתכם מעצמכם וממה שקל לי לעשות, תתמודדו עם הקושי ואל תתעלמו ממנו כי זה קל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
