מדהים שכבר הגענו לפברואר.
בייבי ניגש אתמול לפסיכומטרי. האמת שהייתי בטוחה שהתקופה הזו תהיה די מעפנה בשבילנו כי הוא מכוון לציון ממש גבוה אז ידעתי שילמד הרבה ויהיה לו פחות זמן. אבל בסופו של דבר זה כמט ולא הפריע. במהלך היום הוא למד ואני עבדתי, וכמעט כל ערב היינו וישנו יחד. הוא סוג של עבר לגור איתי במהלך חצי שבוע, ופתאום יש אוכל במקרר, מכינים ארוחת ערב יחד, תמיד יש מחבת או סיר על הכיריים. זו הרגשה ממש טובה.
הוא היה מרוצה בקורס שהחליט לקחת בסוף, ואני מקווה שהמבחן עצמו הלך לו כמו הסימולציות. אומרים שהבחינה הייתה ממש קשה, בעיקר החלק הכמותי.. אבל זה היופי במבחן יחסי.
יום לפני המבחן עשינו יום כיף יחד. נסענו לים הלכנו קצת על החוף, אכלנו בג'פניקה ונסענו קצת לקניון וקנינו לי תחתונים חדשים. איזה כיף היה.
עוד חודש וחצי אחותי אמורה ללדת. אני כל כך מתרגשת... בא לי כבר תינוק קטן ומתוק לחבק ולנשק כל היום. איזה אושר! כל שבוע אני רואה בייבי בום ומלבד העובדה שאני שמחה שיש לי עוד כמה שנים עד הכאבים האלו, זה נראה לי כמו הרגע הכי מרגש בחיים.
אז בייבי טס באמצע אפריל ל4 חודשים. ברור לי שאשאר פה שבורת לב לחלוטין, ובגלל זה כבר הודעתי בעבודה שבמאי אני כבר לא כאן. אטוס לחברה שלי שתהיה כבר במרכז אמריקה, ויש מצב שעוד חברה תצטרף ותיסע איתי. מקסיקו!!!!!! די מגיע לי.. אחרי 3 שנים בצבא ישר עשיתי פסיכומטרי והתחלתי לעבוד כבר שנה וחצי ברצף... מגיע לי חודשיים של חופש. אז התכנון הוא להיות שם חודשיים בערך, כי אני לא רוצה לבזבז את כל החסכונות שלי. אני אמורה לחזור בתחילת יולי והוא בסוף אוגוסט. יחסית סביר לעבור פה חודש וחצי בלעדיו... בטח כשכבר יהיו לי 2 אחיינים חדשים 
ברמת העיקרון אנחנו אמורים לעבור למרכז. הוא יודע כבר מה הוא רוצה ללמוד בבינתחומי, ואני מקווה למצוא את מעוז חפצי באוניברסיטת ת"א. ניסע ליום הפתוח ונתרשם...
כשהוא יחזור נתחיל לחפש דירה במרכז- שלא תהרוג לנו את החסכונות לחלוטין. כנראה באיזור הרצליה- השרון, כי שם המחירים שפויים יותר.
זה בערך מה שמחזיק אותי ומעודד אותי. אומנם הוא נוסע ולא נתראה 4 חודשים, אבל אחרכך אנחנו מתחילים חיים חדשים יחד. נגור יחד במרכז, נהפוך לסטודנטים ונהיה מאושרים :) סתם, גם עכשיו אני מאושרת. באמת. בפלפלים צהובים אמרו פעם ש"אהבה טובה היא בן זוג שגורם לך לאהוב את עצמך". והוא ברוך השם גורם לי כל יום לאושר ולאהוב ולהעריך את עצמי קצת יותר. כשאני מפקפקת מה אוכל ללמוד והוא פשוט בטוח שאני יכולה ללמוד כל דבר שאני רק רוצה ואני נורא חכמה ואני בעצם יודעת הכל.
קצת נמאס לי לעבוד ולרדוף אחרי שעות וכסף, בעיקר כשאני עובדת ב4 עבודות ולא עוברת את ה6,000 בחודש. אחת מהעבודות אני ממש שונאת, אחת רק בסופי שבוע בלילות אז זה מבאס רצח, עוד אחת רק התחלתי והאחרונה שהיא העיקרית שלי היא אחלה והכל אבל אני לא ממש אוהבת לעבוד עם השותף שלי, מה שדי מעיב על הנושא.
אבל סהכ באמת באמת שטוב לי. כולם בריאים טפו טפו, אני מחכה ל2 לידות, אהבת חיי נמצאת איתי ולמרות שהוא נוסע- זה לא אמור להפריע :) לקח לי הרבה זמן להבין את זה ולהפנים את זה ועברתי כמה רגעים לא פשוטים בגלל זה. אבל הוא תמיד יודע איך להרגיע אותי ולחבק ולנשק וללטף ופתאום הכל מתגמד ונראה שטויות. כי מה זה 4 חודשים לעומת כל מה שעוד נחווה יחד?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הדרדסית :)
