צמח בר

אני נוסעת לעבודה על הכביש המהיר די במהירות (כמובן),

אני צריכה לפנות ימינה על מנת לרדת מהכביש המהיר

(במציאות אני אמורה לפנות שמאלה ברמזור) ,

יש תור של מכוניות,

אני לא מצליחה לבלום בזמן ונחבטת קלות במכונית שלפני;

לאוטו שלי לא קורה כלום, אבל אני גורמת לתאונת שרשרת;

אני פונה בחזרה לכביש המהיר ונכנסת לעיירה;   

אבל יש שיפוצים בכביש והוא סגור למעבר כלי רכב

כי יש בור עמוק וגדול המתפרש על כל הכביש

וחוץ ממעבר צר בצד הכביש להולכי רגל, אי אפשר לעבור שם.

אז אני מוציאה חצי גוף מהאוטו,

החצי השני נשאר ברכב- ומחזיק אותו

נתלית על הסורגים שיש על הקיר בצידי המדרכה

ועוברת כמו לוליינית את הבור עד לצד השני.

אני מרגישה צורך לציין שבמציאות אין מצב שאצליח לעשות זאת גם בלי שרכב יהיה מולבש על הגוף שלי,

אבל בחלום אני אומרת לעצמי (או לבן שיח בחלום) שהרכב קטן וקל, ולכן אין בעיה לעשות זאת.

את היתר אני לא ממש זוכרת, אבל נדמה לי ש:

לאחר שעברתי את הבור אני נוסעת עוד קצת לאיזו גבעה קטנה

מחנה את האוטו שם באזור עם עצים גבוהים ואוויר/רוח נעימה

ונכנסת לאיזו חנות לקנות משהו שאני צריכה – אולי ג'ינס? (אני לא לובשת ג'ינס).

וכל הזמן הזה אני מרגישה צורך להציץ מעבר לכתף כאילו רודפים אותי או משהו.

***

אני מודה שבתקופה האחרונה אני נמצאת במצוקה.

אמנם אני עושה הרבה מאוד דברים שאני נהנית מהם.

אבל,

איפושהו, עמוק בפנים, אני נמצאת במצוקה.

לא הייתי מודעת לכך, עד לשבוע שעבר,

אז הבחנתי שהמיניות שלי הצטמצמה לאפס,

אז הבנתי שאני צריכה להתייעץ עם מישהו,

ואפילו חשבתי לפנות לרופא הנשים שלי.

אולם,

השבוע כבר הבנתי שהבעיה היא לאו דווקא  במיניות שלי שהלכה לי לאיבוד.

אלא מושלכת מהמצב המצוקתי שלי.  

המצוקה שאני נמצאת בה אינה קשורה כלל ועיקר לסקס, נשיות או משהו בסגנון,

ומשום מה משליכה את עצמה לשם, למקום שמלכתחילה בעייתי אצלי מאז ומתמיד.

אין לי בעיה לצאת לבלות עם חברים חברות, טיולים, סרטים, ברים, וכיו"ב.

אבל לא יותר מכך.

לא רוצה יותר מכך.

ואני מוטרדת.

מוטרדת מזה שאני לא רוצה.

מוטרדת מהדילמה שלי

מהמצוקה שלי.

מוטרדת מהצורך להחליט.

מוטרדת מהמחויבות.

מוטרדת.

מוצקת.

חולמת חלומות מוזרימים.

ואלי גם הגיע הזמן להודות- יש לי בעיה עם מחויבות.