צמח בר

יושבת סוף סוף מול המחשב שלי- ה- PC  עם המסך הנורמאלי ולא מול הלפטופ לעבד תמונות.

לפני יותר משבועיים צילמתי יומולדת של בת של חברה, ולא הצלחתי לעבור על התמונות למשך יותר מרבע שעה.

המסך הקטן הולא נוח, הכלב הצומי, שביקש התייחסות, הבית הלא מוכר, והריגוש שבתהליך החדש והלא-מוכר.

נגמרו החגים, לפחות לזמן מה, ואין לי תירוצים.

זה סוג של מנוחה, העבודה היא כמעט רוטינית ויש בה מעט יצירתיות. מדי פעם פעם מחשבה חולפת מתגנבת, ואני מציצה אל מסך הסלולרי לבדוק אם אדוני יצר קשר. הוא לא. כנראה עסוק, ואני מתאפקת מלשלוח אליו הודעה של צומי, כמו כלבה שדוחפת את הראש שלה מתחת לכף היד, מבקשת ליטוף. 

אני? מבקשת צומי?

מצחיקה את עצמי.

חסרת מנוחה במשהו.

תמיד החזרה לשיגרה מחופש קשה לי, מה גם שהתשתי את עצמי (בטוב, אך ורק בטוב), במהלך החג. נסיעות, טיולים, חברות, דיבורים והרבה צחוקים. זה היה סוג של שיחרור. כן, זה היה טוב, אבל אני לא רגילה לדבר כל כך הרבה, במיוחד לא על עצמי. לא רגילה להיפגש כל כך הרבה, אבל רציתי, למרבה ההפתעה (שלי) ועשיתי, ונפגשתי, ודיברתי ושיתפתי. וזה היה נחמד. אבל התרוקנתי.

שיגרה של שש שעות שינה לא רצופה בלילה ללא מנוחה באמצע היום, מעייפת גם אותי -השפנה עם האנרגיות שאינן נגמרות, בסופו של דבר. העייפות הזו מביאה אותי למקומות לא טובים. פתאום שוב צפים בי אותם רגשות לא נעימים ולא בריאים, ואני פונה לאדוני בבקשה לחיזוקים, והוא יודע בדיוק מה לעשות לי ואיתי.

במשך היום אני עמוסה בעבודה, אבל לאט לאט מתאוששת. יום העבודה שלי ממילא לא ארוך ולא קשה במיוחד, חוץ מהבוס שישב לשתינו על הווריד היום, כנראה מאוד השתעמם במהלך החג.

מסיימת לעבוד, יוצאת מהמשרד, מלאה בסוג של חוסר מנוחה פנימי, צורך לעשות משהו, לבנות, ליצור, ללכת, לדחוף, להתאמץ, לחוש שאני מתקדמת לאנשהו. אני צריכה לעשות משהו עם עצמי, כך אני מרגישה. לחפש עבודה קבועה? לחפש עבודות בשכר? משהו מעקצץ לי בקצות האצבעות.

חסרת סבלנות, יודעת שאני צריכה להמשיך לעשות את מה שאני עושה, רק לדחוף את עצמי מעט יותר קדימה. לא יותר מזה, אבל גם זה איני עושה.

לא נוח לי ולא טוב לי במקום שחזרתי לישון בו. אני קוראת למקום הזה בית מטעמי נוחות שבדיבור, כי זה המקום שאני ישנה בו, ולכאן אני חוזרת בכל פעם, אבל זה לא הבית שלי על באמת. הוא אף פעם לא היה.
נכון, הבית שלי הוא בתוכי פנימה, זה הכי בית שלי, אבל אני חשה בצורך לארבע קירות שיהיו שלי, בצורה מסויימת לפחות.

ממשיכה לעבוד על התמונות, כותבת בראש, ואז שופכת אל הוורד.

משם זה יעבור אל הבלוג.

שוב חוסר מנוחה.

זה יעבור במהרה. רוצה להגיע לשלב הבא.