שיחת טלפון מוזרה העירה אותי באמצע הלילה. השעה הייתה 4 לפנות בוקר. בקושי רב התיישבתי על המיטה והרמתי את השפורפרת. "מי זה?" שאלתי בקול הכי ערני שיכולתי להוציא אחרי שעות שינה מעטות כל כך. "אני מקווה שיריית האזהרה שלי הראתה לך שכדי לך לרדת מהסיפור הזה" שמעתי מהצד השני. הקול של הדובר היה בעל מבטא גרמני מוזר. באותו רגע הבנתי שזה היה 'הגרמני' שמדבר איתי ושירה בי ובהרדרובסקי כמה שעות לפני. הקול שלו היה קר כקרח וחשתי את הכאב חודר בי שוב דרך פצע הכדור. "תגיד לי איפה אדם שלי!!! ומה הקשר של הדוקטור לכל הסיפור הזה? מה עשית לאדם שלי?!" צעקתי לתוך השפורפרת. מהצד השני נשמע צחקוק קל. "חכי ותראי. אני מבטיח לך שאת זה לא תוכלי לפספס" הצחקוק התגבר ואז הוא ניתק. דמעות התחילו לרדת במורד הלחי שלי בזמן שהנחתי את השפורפרת של הטלפון במקום. ידעתי שהוא הוך לנסות להרוג את אדם. הייתי חייבת לנסות לעצור אותו בכל מחיר.
חזרתי לביתו של אדם. הבית כולו הצחין בגל הגופה שהתחילה להרקב לאט לאט באמצע חדר השינה. התחלתי לחפש שוב. לא יודעת מה אני מחפשת אבל חיפשתי. עברתי כל חדר שהיה בבית. באחד מהחדרים הייתה דלת שחורה. ניסיתי לפתוח אותה אבל היא הייתה נעולה. ניסיתי פרוץ אותה אבל ללא הצלחה. הדלת עשויה מברזל עבה וקשיח. התחלתי לחפש את המפתח אבל ללא הצלחה. החלטתי להתקשר לפורץ. החבאתי את הגופה חזרה בארון וניקיתי את הדם כמה שיותר. ריססתי קצת בושם בדירה נגד הריח והתקשרתי. חצי שעה אחרי זה הגיע הפורץ. הוא היה גבוה ורזה. השיער שלו היה שחור מתולתל וידיו היו שריריות ושעירות יותר מדי. הוא הך עם סרבל כחול שנראה כאילו הוא גדול עליו בכמה מידות. הוא הביא איתו ארגז אדום גדול. הוא התיישב לרגע מול הדלת ותוך 10 דקות השת הייתה פרוצה. שילמתי לו והוא עזב במהירות. פתחתי לאט לאט את הדלת השחורה שהייתה די כבדה. החדר היה חשוך. חיפשתי על הקיר את מתג האור. הנה הוא! הרמתי את המתג והאור נדלק. ברגע שהסתכלתי פנימה לא האמנתילמה שראיתי שם!
המשך יבוא XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
