הרבה מעבר

מה שעושה את קולך כה שטוח

כל-כך רזה וזול

הוא פחדך

לומר את הדבר הלא נכון

או תמיד את אותו הדבר

או לומר מה שכולם אומרים

או לומר דבר לא חשוב

או משהו פגיע

או דבר שעלול לעורר אי-הבנה

או שיכול לרצות את האנשים הלא נכונים

או תגובה לא מתאימה

או משהו בטעם רע

או משהו טיפשי, ישן נושן, עבש.

אינך עייף מיזה-

רק בשל הפחד

הפחד של הפחד

לומר משהו לא מתאים

תמיד לומר את הלא מתאים?

אני שואלת את עצמי, האם אותם הדתיים, הדורשים הדרת נשים

מודעים למטרתה של הדת שהם בחרו בה?

האם הם מודעים לעובדה שהרעיון בדת הוא לגבור על יצרך?

לשמור עצמך מפני לכלוכיהם של העולם?

אם מודעים הם לכך, כיצד יוכלו לבקש בקשה זו?

בבקשכם דבר זה, הינכם בעצם מבקשים שלא יהיו פיתויים כלל,

הנכם אומרים: איננו מספיק חזקים, אנו כבהמות שלא יודעות להתגבר על יצריהם,

אל תציבו בפנינו פיתוי, כי לא נצליח לעמוד בו

העיפו את כל הפיתויים, צרו לנו עולם שקל לחיות בתוכו.

אם כך היה, לולא היו הפיתוים והמכשולים, לא היה צורך כלל בדת ובמצוותיה.

הדת אומרת: אשרי האיש המאמין, בשבילו אני קיימת,

בשביל לתת לו את האופציה להיעזר בי,

בשביל להיות לו כעמודי תווך בדרכו אל התשובה.

הדת אינה אומרת לאיש המאמין לסלק את מי שעומד בדרכו,

אלא לגבור על הדחף שזה יוצר בו, לעקוף אותו, לנצח אותו.

מיהו הגיבור? הכובש את יצרו,

המתגבר על פיתויים בעיניים פתוחות לרווחה,

לא המעלים מעיניו את היצרים הקיימים.

הבעיה העיקרית הנעוצה בדת,

היא שרוב האנשים לא בוחרים בה מתוך אמונה, אלא מתוך פחד.

עשייה כדי לא להיענש, במקום עשייה כדי לזכות.

מי יתן ומתוך אמונה שלא לשמה נטפס לאמונה שלשמה

כי על כל הפשעים תכסה רק האהבה, והאמונה.