אז עכשיו שיש לי זמן וכוח לעדכן, זה הולך ככה:
עשיתי טירונות של שבועיים וחצי בבה"ד 7, קורס ניהול רשת בשלישות ברמת גן, ולפני שבועיים התחלתי את השירות הסדיר שלי ואסור לי להגיד באיזה בסיס אני מטעמי במ"מ וכאלה.
הטירונות הייתה הכי כיפית בעולם. לפני הגיוס חשבתי שאני הולכת לבכות כל יום להורים שלי ולחבר שלי [שאגב, נפרדנו] על כמה קשה לי וכמה שאני רוצה לחזור הביתה אבל לא, הוכחתי לעצמי ולכולם שאני יכולה ואני מסוגלת להתמודד עם זה לבד והיה כל כך כיף והכרתי שם בנות מדהימות שחלקן הפכו לחברות טובות שלי.
בקורס הכרתי עוד בנות ממחלקות אחרות ובנות שהגיעו מקורס אחר לקורס שלי ושוב התחברנו בצורה מעולה וזאת הייתה תקופה מעולה. נהניתי מכל רגע שם. הסגל היה מדהים ומצחיק והפך כל שיעור לחוויה. בשבירת דיסטאנס הסגל הראה לנו מי הוא באמת וזה היה הערב הכי מצחיק שיש. הם שרו ורקדו וצחקו איתנו והצטלמנו איתם וחפרנו להם בשכל עם כל מיני שאלות וזה היה מטורף.
עכשיו בשבועיים האלה של הסדיר נכנסתי לבסיס הקבוע שלי ביחד עם עוד חברה טובה שלי מהקורס וזה פשוט.. אין מילים לתאר. האנשים שם כל כך חמודים ועוזרים וממש סבבה שם. אין דיסטאנס בכלל והכי צחוקים עם המפקדים ולא יודעת קשה לתאר את זה.. אני פשוט נהנית מכל התקופה הזאת של הצבא.
צבא זה כיף! מי היה מאמין שאני אגיד דבר כזה..
כמה בכיתי לחבר שלי לשעבר בלילה שלפני הגיוס וואי.. בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם. בכיתי ואמרתי לו שאני לא רוצה להתגייס שאני מפחדת שאני לא רוצה ללכת.. שאני פשוט לא רוצה. ובאוטובוס בבקו"ם הסתכלתי עליו ועל המשפחה שלי וישר בכיתי לא יכולתי יותר.. אבל זה אחד הדברים, באמת.
תמונה מהשבוע השני של הטירונות.
זה התעוות קצת :/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
No More Secrets