היי, היום הוא כמו שאתם יודעים, יום השואה, היום שבו פרץ מרד ורשה ובגלל זה דווקא היום הזה בוחר לציין את השואה.
אני לא אכתוב על זה הרבה כי אין לי סיפור מרגש של המשפחה. או אולי יש ואני לא יודעת...
כי האמת, אמא שלי... ההורים שלה נהרגו בגיל קטן, והיא לא יודעת מי הם היו אפילו.
אולי ההורים נהרגו בשואה, אי אפשר לדעת אף אחד לא ידע.
מה שכן לפני שנה עשיתי עבודה על השואה, אמרתי לעצמי עוד עבודה - שיעמום כי כל הזמן אותו נושא,
ולא מהכוונה שהשואה משעממת אבל אמרתי שמה עוד אפשר לעשות , מה שונה.
קראתי ספר העד האחרון, בעבודה הזאת קיבלתי 100, בגלל מה שכתבתי, המורה אמרה לי שזה ריגש אותה ובכתה.. בגלל הקומיקס ובגלל מה שכתבתי,
הקומיקס לא חשוב אבל מה שכתבתי הלך ככה:
"הם חוקקו חוקי גזע נגד יהודים. העולם הניד ראש ושתק. הם החלו במאסרים. אנשים הרימו גבה והמשיכו הלאה. הם גרשו יהודים, החרימו את רכושם, הגלו אותם - והעולם שתק, הם בנו גטאות, כלאו יהודים - והאנשים סביב לא אמרו דבר. ואז כשראו שהעולם אדיש כל כך, שאין תגובה למעשיהם, הם הרשו לעצמם לפנות ל'פתרון הסופי' - לבניית מחנות ההחשמדה. וגם אז עברו שנים ומיליוני הרוגים, עד שהעולם פתח את פיו בהסננות."
תראו לאן האדישות יכולה להוביל אנשים וזה נכון גם היום, כל אחד מתעניין בתחת של עצמו, הוכחה נוספת שבשנים האחרונות קמו מכחישי השואה,
אחרי כל הסבל שהם עברו , להגיד שזה שקר, מה יגיד העולם, לאן נעלמו 6 מיליון, איך מעזים להפוך למיתוס.
האדם נולד על 3 שזכויות, הזכות לחיים הזכות לשוויון והזכות לקנין - 3 הזכויות הטבעיות.
אין זכות לשום אדם לשלול את הזכות משום אדם, גם "ללא" ראויים וזה מה שהגרמנים עשו.
האמת שאנשים מספרים את הסיפור שלהם, אנשים חושבים שהם מבינים אבל האמת, אף אחד לא מבין מה באמת עבר עליהם,
גם לא הילדים שלהם, אי אפשר להבין, אנחנו גדלנו שהכול מותר לנו, שהמדינה מוכנה, ושיאללה לעשות בלאגן.
אבל הדבר הכי מינימאלי, זה שלא נותנים להם את התנאים, ובלי להעליב המדינה שמה זין. היא הייתה ותמיד תהיי אלופה.
אלם תשימו לב כמה אנשים אומרים היום "טוב למות בעד ארצנו" אין לי ארץ אחרת" אין, כי המדינה לא שמה על אף אחד.
ניצולי שואה, שעברו התעללות נשארים רעבים בביתם כי המדינה לא דואגת להם, חיילים נחטפים המדינה לא עושה דבר - זה אידשות.
כשיהיה מאוחד מידי , יקרה משהו רע כדי שיבור את האדישות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
