יש לי כל כך הרבה מה לכתוב כאן. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. כל כך הרבה דברים קרו לי בחיים בזמן האחרון. כל כך הרבה, שאף אחד לא יודע את כולם. זה יותר מדי בשביל להפיל על אדם אחד. קשה לי לדעת אם לשמוח או להיות עצובה בגללם. מצד אחד ממש טוב לי. מצד שני אני מרגישה רעה. אני לא מוצאת את עצמי. יש לי בלאגן בראש. כל כך הרבה דברים קורים, כל כך מהר. פשוט נתתי להכל לקרות. לא עצרתי שום דבר. סיבכתי את עצמי במלא דברים. אבל מצד שני, טוב לי ככה. מעניין לי בחיים. כבר אין לי זמן לעדכן כאן בכלל, וגם אין לי ממש כח. לא שיש כל כך הרבה מי שקורה כאן, אבל היה לי כיף בהתחלה. לשתף אנשים שאני בכלל לא מכירה במה שעובר עליי. עכשיו, זה עדיין כיף, אבל אין לי זמן וכח להשקיע בזה. אני נכנסת לבלוג הזה פעם בשנה לראות אם הגיבו לי וזהו. החלטתי שהכי טוב שאני פשוט אסגור. ואולי אני גם אתחיל לכתוב יומן. כי קורים יותר מדי דברים. ואני חייבת להוציא אותם על משהו. איכשהו. יש לי פשוט מלאא מה לכתוב. אבל אני עוצרת את עצמי. אני יודעת שהכי טוב לי שאני פשוט אסגור וזהו. אני לא מוחקת את הבלוג, אבל זה היה הפוסט האחרון. רציתי לעשות כאן כל כך הרבה פוסטים שלא יצא לי. יש לי קצת הרגשה של פספוס. אבל לא נורא.
שחר (המתוסכבת)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
