אני אמא

יש כמה דברים שרציתי שתדע, עלי

שאני כל כך רוצה בית מסודר ומאורגן, אני מקנאה באנשים (נשים בעיקר...) שהבית שלהם מתוקתק, כל גרגר אבק במקומו,

שלא נדבר  על כל חולצה, מכנס או זוג נעליים.

אצלי יש באלאגן תמידי שאני מאד מאד לא אוהבת ומאד לא יודעת איך להשתלט עליו.

אני מתביישת בו, ולכן נמנעת מלהזמין לפה אנשים.

הבית שלנו קטן ועמוס ספרים, צעצועים, וכביסה שלא מוצאת את מקומה...

מתסכל אותי על אמת.

אני חולמת לעזוב את ירושלים, כבר לא אוהבת לגור כאן.

לא אוהבת את האווירה של העיר.

לא אוהבת את ההרכב האנושי של העיר.

אבא לא מוכן, הוא אוהב את ירושלים.

אוהב את האויר כאן (נו טוב בחורף כיף כאן.... אבל בקיץ??? חםםםםםםםםםםםם)

הוא אוהב את האבן הירושלמית.

לפני שהכרתי את אבא היתי ממש על סף עזיבת העיר,

ואז הכרנו... והריתי.. and the rest is history...

רק כשאני בלחץ אטומי אני מתפקדת, אני מתכננת הכל בראש,

ואז בשניה האחרונה אני עושה....

אני מלחיצה את כל העולם ונלחצת בעצמי,

אבל ביצוע.... רק בשניה האחרונה ואז זה יוצא בדרך כלל טוב.

אני עובדת קשה על לקבל את הדברים הלא מושלמים.

נלחמת בלקבל את הסכרת,

לקבל את הימים האלה שקשה לי אפילו להרים ראש.

לקבל את זה שאני פשוט לא יכולה כי כואב כי מציק כי לא נעים....

אני נלחמת בדאגות, שלא תמיד יש לי מה לעשות בעיניין.

אני בדרך כלל משיגה מה שאני רוצה,

רק זה בקצב שלי...

שהוא שונה לחלוטין מהקצב של העולם.

אצלי דברים נעשים בדרך שלי,

לא סתם בחרתי בשיר I did it my way

(כן אני יודעת שהמקור הוא של פרנק סינטרה אבל אני אוהבת את אלביס.)

כרינגטון בסלולרי שלי.

סוף סוף גם לי יש smart phone...

אני לא אוהבת את הצליל של הרדיו דיסק שלנו ולכן ממעיטה לשמוע מוזיקה.

אני מאד מאד אוהבת להקשיב לרדיו.

ואפרופו מוזיקה אני קונה דיסקים ולא צורבת.

כך גם עם די וי די.

אני אוהבת צבע סגול, היאה שלנו -סגול

מסחטת המיץ- סגולה.

המטרפה גם היא סגולה, והמצקת....

יש לי המון בגדים סגולים.

שתהיה שבת מופלאה.