אני אמא

אנחנו בבית.

אוריקי לא מרגיש טוב. גם אני לא משהו.

אתמול בערב מאד רציתי לסוע למודעין לאחי, לא הסתדר לנו.

אורי ראה איתנו את הטקס מהר הרצל - תגידו אנחנו היחידיםן שרואים אותו בדבקות או שיש עוד כמה??

 אמרתי לאורי שאם הוא ישאר ער אז נרד לרחבה בה היו כל מיני הופעות,  אבל הוא נרדם.

הוא מאד רצה לצאת החוצה לרחבה בה היו הופעות וכל מיני כייפים.

הוא מאד רצה לראות את הזיקוקים,

הוא מאד רצה לראות את החיילים צועדים.

לקחנו אותו למיטה ובערך באחת הוא התעורר בבכי.

וככה עד לא מזמן הוא נרדם והתעורר התעורר ונרדם עם כאבי בטן גרון וראש.

לא אוכל לא שותה לא רוצה אקמולי ... ומקטר.

לפני כשעה הוא קם הקיא את כל מה שהוא לא אכל, (מתנצלת על התיאור...) על כל השמיכת פוך של אבא,

הציפה הלכה מיד לכביסה, מקווה שהשמיכה עצמה לא ניזוכה

אחרי זה  הוא הרגיש קצת טוב יותר.

אז זהו,

אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק עלינו העיניים.

להיום תככננו ללכת לגבעת התחמושת,

או לסוע למוזיאון חיל האויר.

לבקר חברים.

ללכת לאיזו מסעדה...

אנחנו בבית צופים בערוץ דיסני,

ובדגל התלוי על החלון שלנו שמתנופנף מהרוח.

קצת דואגים לילד.

אורי כבר אמר שמזל שהיום יום חופש והוא לא מפסיד גן וצהרון.

שיהיה יום עצמאות שמח!

נ.ב.

כשהייתי ילדה  לכתוב את המילה עצמאות היה לי מאד קשה... מתי א' מתי ע'??

עד שלמדתי.

רוב המילים שיש בהן א' וע' קודם בא א' אחר כך ע'

ארבע, אצבע, אמצע וכו'

והמילה עצמאות היא כל כך עצמאית שבה זה הפוך....