אני אמא

לאחרונה קצת קשה לנו עם אוריקי.

משוםמה הוא מפחד מכל דבר.

מפחיד לו החושך,

מפחיד לו ללכת להתפנות,

מפחיד לו להיות לבד באחד מחדרי הבית אפילו עם אנחנו פשוט בחדר השני.

הוא פוחד מגנבים....

הוא התחיל לאכול את החולצות (אוף... זה גומר אותי שאוכלים חולצות ושרוולים...).

מתוך שיחות איתו לא הצלחנו להבין מה קורה.

קשה לילד שלנו, וקשה לנו,

מה גם שאני מיד התחלתי להריץ תסריטים על דברים ממש גרועים שקורים לאוצר שלי.

אחרי שניסיתי לחשוב מה קורה ולא הצלחתי החלטנו שנפנה לעזרה בבית הספר,

קבענו עם היועצת, היא מקסימה וכל כך הרגיע אותנו, כמובן שגם קיבלנו שעורי בית.

סיפרנו לה מה קורה,

סיפרתי לה גם שהאוגר של אורי מת...

ואמא של חברה שלי שהיא דודה של אוריקי נפטרה.

וגם החתולה של אותה חברה...

דבר נוסף שקרה הוא שלאחי פרצו את הבית.

וכל אלה קרו - פחות או יותר יחד עם זה שצצו לאוריקי הפחדים.

היועצת אמרה לנו שזה קורה לילדים שהכניסה לכיתה א עברה די חלק,

שפתאום נופל להם האסימון והם מבינים - מה קורה, והילדים מתחילים לפתח פחדים,

היא הסבירה לנו שצריך לבנות לו בטחון מחדש,

לתת לו משימות שהוא בטוח יכול לעשות אך חושש ולעודד אותו.

אז עכשיו אנחנו נפרדים מאורי ע"י אולם הספורט בבקר ולא בכיתה,

ואורי גאה בעצמו שהוא מצליח ומתגבר על הפחדים.

הראנו לאוריקי שיש לנו סורגים בבית.

התחלנו לצנזר קצת את התכנים בטלוויזיה,

ואת מה שאנחנו מספרים זה לזו בנוכחותו של אורי.

אז לאט לאט אני מקווה שנתגבר על הקושי הזה.

ועוד כמה שבועות נחזור ליועצת ונספר לה על ההתקדמות.

שיהיה שבוע פורים מדהים לכולם!!!