אני אמא

חזרנו לא מזמן מערב שירה לזכרם בבית סםר יד-המורה.

לפני 12 שנה בחופשת הפסח נהרג בפיגוע בסופר בקרית-היובל חיים סמדר,

חיים סמדר היה השומר הקבוע בבית סםר יד המורה.

בכל שנה מוקדש ערב זה לזכרו בבית הספר.

לנו זו היתה הפעם הראשונה להשתתף בערב הזה.

ישבנו אבא ואני זה לצד זו ואורי ישב לפנינו עם חבריו,

אורי שמכיר את אמו בכל פעם הציץ אחורה כדי לראות עם אני בוכה או לא,

בכיתי אבל הואלא ראה....

שרנו שירים נוגים,

שרנו שירי תקווה,

הילדים רקדו,

מנהלת דיברה,

הורה שר את באב-אל וואד.

והיה קטע עצוב כל כך של ילדים ששחקו הורים ליד קברי ילדהם.

היה לי עצוב שזו היא מציאות חיינו,

ילדים בכיתה ו' מכירים כבר את המציאות הזו לצערנו.

בזמן הצפירה, בקשתי את אורי אלי, שאוכל  לחבק אותו,

הייתי זוקקה לו על-ידי.

יום קשה הוא יום הזיכרון,

ומאז שאני אמא הוא קשה עוד יותר,

מגרשת ממני את המחשבות הרעות,

ולא נותנת להן לחזור.

כשהגענו הביתה שאלתי את אורי איך הוא הרגיש,

הוא אמר לי,

אני לא יודע, אבל זה היה עצוב בלב.

יהי זכרם ברוך.