אני אמא

כשהייתי מורה ידעתי שחדש יוני הוא החדש הכי לחוץ בשנה.

סוף שנה.

מבחנים לכתוב ולבדוק.

תעודות לכתוב לתקן ושוב לכתוב...

מסיבות סיום.

לסגור את כל הפינות של השנה שחלפה לה, 

פתאום זה נראה כל כך מהר שעברה השנה.

חשבתי אפרוש ... החדש הזה יהיה ככל החדשים האחרים בשנה,

אבל לא...

לאורי יש המון אירועים בבית ספר.

ומסיבת סיום, שאני כועד יש לי גם כל מיני מטלות.

בנוסף, השנה אנחנו חוגגים 80 לאבא שלי, אירוע מכובד לכשעצמו.

לקחתי על עצמי את כל מה שצריך להעשות במחשב,

חידון- שאני עושה יחד עם אוראל האחיינית המקסימנית שלי.

מצגת- שמכין אותה שחר המדהים ואני צריכה לעבור לתקן לעצב וכו'.

וספר ברכות, שעיצבתי הקלדתי ובעיקר רדפתי אחרי אנשים שיכתבו ברכות.

כל זה בתיבול של התרגשות רבה, וחום של יוני.

לאחרונה אורי גדל לנו מהר מידיי, ואני מרגישה שאני רבה איתו המון.

האוירה לא נעימה לי ובטח גם לו.

בשבועות החלטתי שזהו.

אני לא נותנת לזה להתדרדר יותר.

אהיה מבוגר אחראי ושלוט בכעס שלי.

וכך עשיתי.

לא הערתי, ולא הארתי.

לא כעסתי ולא רטנתי.

רק עודדתי ומצאתי את הטוב במה שעשה הנסיך שלי.

זה לא היה פשוט, אבל הצלחתי,

ועם זה אורי נרגע, יום שני כשהיינו יחד

כל היום היה כל כך כייף איתו.

הרגשתי שחזר אלי הנסיך, אמנם גדול יותר, עם דעות משלו מחשבות משלו רצונות שלו,

אבל אותו ילד שלי שאני כל כך אוהבת.

באותו יום גם הבאנו את המשקפיים הראשונות שלו,

הוא נראה כל כך מקסים איתם!!! מתוחכם כזה וחכם.

אנסה לצרף תמונה... לא בטוחה שאצליח ישרא מוציא אותי מדעתי לפעמים.

זהו להפעם,

תחשהו טוב יהיה טוב.

אורלי