אני אמא

כל כך מרגש לראות ילד גדןל אל מול העיניים.

אורי שלנו גדל.

חברים באים והם נכנסים לחדר שלו סטגרים דלת... ומשחקים.

ואני תוהה,

לאפשר דלת סגורה?

לא לאפשר?

מה האג'נדה שלי בנושא?

ברור לי שהוא זקוק כבר לפרטיות שלו עם החבר,

ברור לי שזה חלק מהגדילה.

אבל יחד עם זאת,

מה מתרחש שם מעבר לדלת (אני מאמינה שכלום.)

ולמה הדלת צריכה להיות סגורה?(כי הוא כבר בגיל שרוצה פרטיות.)

אז אני מאפשרת, ומדיי פעם דופקת בדלת להביא נישנוש, של פירות חתוכים.

ובאותה הזדמנות מציצה.

מאפשרת פרטיות ומפמפמת כל הזמן שאין סודות,

שאמאבא שם כדי לשמוע ולעזור בהכל,

שלא שומרים דברים בבטן, כי אחר-כך זה כואב.

הוא כבר לא כל כך רוצה ללבוש בגדים שאני קונה לו,

ולא רוצה לבוא לבחור לבד.

הבגד הזה-

 מכוער,

ההוא של בנות,

וההוא לא טוב.

הבנתי אמרתי לאורי,

אתה גדל, רוצה לבחור לעצמך את הבגדים, מקובל עלי.

ואשמח לבוא איתך ושאתה תבחר.

אבל הוא לא מוכן,

מצידו מה שיש בארון זה בסדר, אבל הוא כן רוצה להתלבש יפה כמו באופנה של  ילדים בגילו,

ומה לעשות שהבגדים בארון נהיו קטנים.

אז אמרתי לו,

יש לך שתי אפשריות,

האחת-

לבוא האיתי לבחור ולמדוד (אוף אבל אני שונא חניות בגדים ואני שונא למדוד)

אפשרות שניה-

ללבוש מה שאני קונה לך (אוף אבל את לא מבינה באופנה שלנו.... את כל פעם קונה דברים שהם לא באופנה).

כן גיל ההתבגרות כבר כאן דופק בחזקה בדלת.

אין ברירה אלא לתת לו להכנס ולחבק אותו, 

להתמודד איתו,

ולדעת שהנה זה כאן ואנחנו נשרוד את זה.

ובמקביל,

הילד עדיין אוהב התפנק על אמא.

ולבוא למיטה שלנו בבוקר שבת.

ולאפוטת איתי,

וארוחות שבת משפחתיות...

אז נוצרת כל שניה כי אני יודעת שזה לא לעוד הרבה זמן.

אז רגע בא לי לצרוח

אורי חכה רגע אל תגדל לי כל כך מהר! תשאר עוד קצת תינוקי שלי.

ושני רגעים אחר כך, אני

יודעת שזו דרך העולם, והילד גדל,

בונה חיים משלו, טעם משלו העדפות משלו.

והתפקיד שלי קצת משתנה... 

הלוואי שאדע שאני עושה את הדבר הנכון.

כייף לחזור לכתוב.

תחשבו טוב יהיה ממש טוב,

אורלי

מרכז מהותי נמצא בתל-אביב.

שמעתי על המקום מחברה שהלכנ עם ביתה גם היא פחות או יותר בגיל של אורי.

הן התלהבו ואני החלטתי שאני רוצה גם עם אורי.

חיפשתי ברשת,

מצאתי והחלטתי ללכת היום כשמאיר יהיה עם איל.

אז הגענו מוקדם וככה הספקנו ליצור את הכדור שלנו, מכדור קלקר לורדים מדבקות צבעים מקלות וכו',

אורי עשה משהו אחד ואני משהו אחר

היתה שם גם בחורה חמודה שלימדה את הילדים לעשות הולההופ....

פעם בילדותי היתי טובה בזה...... עשיו נהנתי מזה למרות חוסר ההצלחה שלי.

אורי בהתחלה לא רצנ לנסות וכשראה שאני מנסה ולא מצליחה ושוב מנסה ושוב ושוב, 

גם הוא התחיל לנסות.

אחר כך נכנסנו לעשות את הכרזה של אורי.

היה קשה.

הוא לא כל כך הצליח להגיד את מה הוא רוצה להבליט.

מהן התכונות הטובו והחזקות שלו.

בסוף עזרו לנו המבוכים והדרקונים ויצאה לנו יופי של כרזה.

החלק השני היה סיור מודרך 

בתוכי.

באמצעות סרטונים, שיחות וטכנולגיה דמיון וכדורים.

בסוף רכשתילנו את קלפי הדולפין שבתוכי, קלפים שמזמנים שיחה.

על עצמי ועלי, על דולפינים דגי זהב וכרישים.

שנינו מאד מאד נהננו.

למדנו המון עלינו.

אורי על עצמו ואני עלי.

ושנינו מאד ממליצים על המקום הכל כך מזמין והםעיליות המקסימות.

זהו להפעם.

תחשבו טוב, יהיה טוב.

אורלי

כשהייתי מורה ידעתי שחדש יוני הוא החדש הכי לחוץ בשנה.

סוף שנה.

מבחנים לכתוב ולבדוק.

תעודות לכתוב לתקן ושוב לכתוב...

מסיבות סיום.

לסגור את כל הפינות של השנה שחלפה לה, 

פתאום זה נראה כל כך מהר שעברה השנה.

חשבתי אפרוש ... החדש הזה יהיה ככל החדשים האחרים בשנה,

אבל לא...

לאורי יש המון אירועים בבית ספר.

ומסיבת סיום, שאני כועד יש לי גם כל מיני מטלות.

בנוסף, השנה אנחנו חוגגים 80 לאבא שלי, אירוע מכובד לכשעצמו.

לקחתי על עצמי את כל מה שצריך להעשות במחשב,

חידון- שאני עושה יחד עם אוראל האחיינית המקסימנית שלי.

מצגת- שמכין אותה שחר המדהים ואני צריכה לעבור לתקן לעצב וכו'.

וספר ברכות, שעיצבתי הקלדתי ובעיקר רדפתי אחרי אנשים שיכתבו ברכות.

כל זה בתיבול של התרגשות רבה, וחום של יוני.

לאחרונה אורי גדל לנו מהר מידיי, ואני מרגישה שאני רבה איתו המון.

האוירה לא נעימה לי ובטח גם לו.

בשבועות החלטתי שזהו.

אני לא נותנת לזה להתדרדר יותר.

אהיה מבוגר אחראי ושלוט בכעס שלי.

וכך עשיתי.

לא הערתי, ולא הארתי.

לא כעסתי ולא רטנתי.

רק עודדתי ומצאתי את הטוב במה שעשה הנסיך שלי.

זה לא היה פשוט, אבל הצלחתי,

ועם זה אורי נרגע, יום שני כשהיינו יחד

כל היום היה כל כך כייף איתו.

הרגשתי שחזר אלי הנסיך, אמנם גדול יותר, עם דעות משלו מחשבות משלו רצונות שלו,

אבל אותו ילד שלי שאני כל כך אוהבת.

באותו יום גם הבאנו את המשקפיים הראשונות שלו,

הוא נראה כל כך מקסים איתם!!! מתוחכם כזה וחכם.

אנסה לצרף תמונה... לא בטוחה שאצליח ישרא מוציא אותי מדעתי לפעמים.

זהו להפעם,

תחשהו טוב יהיה טוב.

אורלי