אני אמא

אתמול סגרנ את החופש ביום כייפי בים.

היה כל כך כייף.

לא היה נורא נורא חם.

לא היו המון המון אנשים.

המים היו נעימים.

הנוף מקסים.

נכנסנו למים דיברנו על גלים נשברים, על למה גלים בכלל?

על שבירה של קרני האור במים.

על אדוה, וסחף.

אורי אמר שהואחושב שאפשר לעבור ללמוד בים כי הוא למד המון מהשיחה שלנו וההתבוננות במים,

בשמש, בגלים.

אורי חשב שזה רעיון מצויין להגיד למחנכת שלו שכיתה ד' תסע ללמוד בים.....

אספנו המון המון צדפים וחשבנימה נוכל לעשות איתם.

בסוךף פגשנו גם את איל מירה ושונית.

הגענו בערב עייפים שזופים ונרגשים למחר.

היום התחילה השנה,

אחרי תמונת אורי עם שלט המסורתית...

הגענו לפני שמונה,

אורי תפס לו מקום טוב באמצע הכיתה והזמין חבר לשבת על-ידו.

אמרנו שלום...

ואני הלכתי לעבודה שלי, 

הנחמ דהיה שהגעתי הרבה יותר מוקדם ממה שחשבתי שאגיע,

אני יודעת שהיום לא היתה אינדקציה מדוייקת למשך השנה

ובכל זאת התעודדתי.

ברבע לאחת באנו לאסוף את הילד הוא היה עמוס חוויות,

הוא דיבר הרבה על הטקס שהיה.

על המפגש עם החברם...

זהו....

כך נסתיים לו החופש הגדול 

והחלה לה שנת לימודים חדשה....

תחשבו טוב יהיה טוב.. מבטיחה.

אורלי

לא רגע אחד לפני ולא רגע אחד אחרי.

מציינת בימים אלה שלש שנים של הפנסיה.

שנה ראשונה הכנסתי את אורי לבית ספר, הייתי שם בשבילו.

תמכתי בו חיזקתי אותו.

השנה השניה הייתה מוקדשת לשיפוץ הבית, החפנו מטבח, החלפנו ובנינו לאורי את החדר שלו,

התארגנתי והתאהבתי מחדש בבית שלנו, על כל הטוב ונפחות טוב שבו.

בשנה האחרונה לוויתי ותמכתי במשהי שאני מאד אוהבת, עזרתי לה לצמוח לגדול, עזרתי לה לקבל אותה לאהוב אותה.

והיא צמחה וגדלה והפכה להיות בדיוק מה שידעתי שהיא קסם ענקי.

וזהו עכשיו אני מרגישה שהגיע זמן אורלי.

אני כבר מזה זמן מה חושבת שאני חייבת למצוא עבודה, 

בבקר להתקלח להתלבש יפה ולצאת החוצה.

כבר קשה לי ימים שלמים בבית, אני ממרגישה עצובה וחסרת עינין.

מרגישה שעצוב לי, מרגישה שאניצריכה לצאת.

גם חשבון הבנק מבקש את זה.

ביום ראשון האחרון הלכתי  לקניון לסידורים, רציתי גם לקנות בגד למסיבת יום הולדת 80 של אבא שלי.

נפלה עלי רוח שטות וקניתי המון בגדים,

חולצות ושמלות סנדלים ומכנסיים, כאילו שיש לי לאן להתלבש.

בימים האחרונים התחלתי להשגיח בבחינות באוניבסיטה וחשבתי שיהיה נחמד להתלבש יפה.

ואז בערב בטיוליי בפיסבוק מצאתי מודעת דרושים שנראה לי מתאימה לי,

מעט שעות, לא בתחום החינוך.... 

שלחתי קורות חיים,  ומה שהכי משך את ליבי זה זה שהדרישה היא למשהי שלא ממש מחפשת קרירה 

אלא מישהי שתבוא לעבודה בחיוך ובכייף. 

אחרי מספר דקות קיבלתי תשובה, בואי מחר לראיון...

קצת להזיז מפה קצת לשנות משם והצלחתי למצוא זמן לראיון.

היה ראיון מעניין, עם איש מענין, שבסופו נתבקשתי לתת תשובה אם מתאים לי..

חשבתי שיתפתי את מאיר... והוחלט שתמאים לי.

אז בימים הקרובים את מתחילה לעבוד,מספר שעות ביום,

ולבגדים החדשים יהיה שימוש.

המוטיבציה גבוה והרצון גבוה...

ועכשיו אני שוב יודעת,

שלהקשיב לבטן זה הדבר הנכון.

ודברים קורים כשהם צריכים לקרות.

 חושבת לעצמי מה המסר שאנימוסרת לאורי?

שאני עושה בשילי, אחרי שעשיתי בשילו אחרי שעשיתי בשבילנו.

אני עושה משהו שאניחושבת שנכון לי.

אני לוקחת אתגר על משהו שמעולם לא עשיתי, אני מנסה דבר חדש,

שהוא אחר, הוא מלחיץ במידת מה הוא מאתגר.. הוא בעיקר מאתגר.

אני מנסה משהו אחר.

אני לעצמילא רק לאורי ומאיר.

מאמינה שאלה מסרים נכונים וטובים לילד.....

אז אני מאחלת לי המון הצחלה בדרך ובאתגר החדשים.

עומד לפני אתגר וכייף לי!

תחשבו טוב, יהיה טוב!

אורלי

החלטנו שהגיע הזמן להחליף ארונות.

הסתובבתי המון חיפשתי וחיפשתי.

ובסוף... מצאתי והנה היום הגיעו הארונות החדשים.

לפני שהגיעו החדשים רוקנו את הישנים ונתנו אותם.

הארונות הישנים

האחד איתנו היה כבר מעל לעשרים שנה.

השני מעל ל-15

ושידת ההחתלה שהיתה של אורי... כלומר איתנו כבר 9 שנים.

בזמן ריקון הארונות מצאתי המון זכרונות.

מצאנו את הנעל הראשונה של אורי,

סבתא שרה וסבא אהרן לקחו אותו לקניון וקנו לו את הנעלים.

מצאנו המון ציורים של אורי מכל מיני שלבים.

מצאנו את הבגד שהלבשנו לאורי בברית.

בגד שהיה של נדבי לפני,

כי את הבגד החדש שסבתא קנתה לו הוא הצליח ללכלך דקה לפני האירוע.

המון ברכות שקיבלנו כשנולד ובתשע השננים האחרונות.

מצאנו תמונות של סבא אבירם ואורי כשהם בחרו יחד בבחירות של 2009.

תמונה שהופיע בג'רוסלם פוסט.

היה שם גם העיתן מהיום שנולד.

וטיטול קטנטן... וכובע פצפון.

בארון שלי מצאתי,

בגדים שידעו ימים טובים יותר.

את המכנסים שלבשתי בבר-מצווה של עמית.

חולצה ששמרתי עוד מבית ספר יסודי - יד המורה.

זו חולצה לבנה ורקומה אותה תפרנו ורקמנו כל הבנות בשיעורי תפירה ,

אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת.

משל מאיר

מצאתי את חולצת הכלב שקניתי לו כשהייתי בהריון.

וחולצה אחרת עם שני בניו..

כל כך הרבה זכרונות טובים.

את הישנים בחרנו לתת לאנשים אחרים,

מקווה שגם להם יהיו המון זכרונות יפים

תודה ענקית להורים הכל כך מיחדים ונפלאים שלי על העזרה, התמיכה והעידוד, של לא לפחד מהבאלגאן.

(כן היו גם כמה זיכרונות לא מי יודע מה אבל בוחרת לא לזכור אותם ומהר מאד אותם דברים מצאו את דרכם לפח הקרוב.)

אז ...

תחשבו טוב יהיה טוב

אורלי