עבר עלינו חג חביב.
אורי צם עד שמונה בבקר, ואז החליט שהוא רוצה קורנפלקס.
אבא צם.
ואני לא צמתי כלל.
בערב החג תכננו ללכת לבית הכנסת אבל אורי ראה את כל הילדים על האופניים וזה קרץ לו יותר.
אז הוא החליט שהוא רוצה לקחת את הקורקינט שלו ולרדת למטה, לטייל,
הלכנו לנו לטיול קטן ואז בסביבות שבע וחצי הצעתי לאורי ללכת למגרש משחקים,
היה ממש כייף שם,
אורי שיחק וטיפס עלה וירד התנדנד ונהנה.
ואני....
התנדנדתי גם בנדנדה, כמה טוב שיש ילד קטן,
נותן לי לגיטמיות להתנדנד איתו ולהנות, לבד הייתי נמנעת מזה.
אורי גם ניצה לטפס על מגלשה סגורה מבחוץ... דבר שבאמת מפחיד, ואבא ממש לא מרשה,
אני הרשתי לו, אחרי שראיתי עד כמה הוא זהיר ומחושב.
כייף לי לדעת שהוא מעז, שהוא מתגבר על פחד, שהוא משתובב.
אורי הלך לישון עייף מאד, ונרדם ממש בשניה.
בבקר, היו לנו כמה שיחות מענינות, על החיים בעיני ילד בן 6,
על יום הכיפור ועל המושג חתימה טובה,
אורי שאל האם כשאלוהים מחליט ומישהו נהיה טוב האם משתנה החלטתו,
או ההפך משהו פתאום הופך לרע... מה קורה אז???
אכן שאלות טובות, עניתי לו שכל דבר נתון לשינוי... ככה אני באמת מאמינה,
כל מצב כל אפשר לשנות, לטובה וגם לא.
בשמונה וחצי בבקר כבר היינו שוב בחוץ עם האופניים, פגשנו חבר של אורי
והם רכבו יחד ישבתי לי בתחנת האוטובוס המוצלת,
והודתי על הטוב שיש לי, על אורי ואבא.
אני צריכה לזכור יותר להסתכל על היש, הרבה פעמים האין משתלט.
אחר כך נחנו, ושיקנו קצת חתחתול, אוריקי כל הזמן ניצח - כמובן שהילד היה בעננים.
ראינו יחד את שרק בדי וי די.
שוב רציתי ללכת לבית הכנסת רק לא היה לי שוב שיתוף פעולה מבני ובנזוגי.
סיימנו את החג בשברת הצום של אבא,
חלה חמימה טבולה בשמן זית וזעתר,
כוס קפה עם טורט תפוזים שאורי מאד אוהב.
זהו עבר גם יום כיפור, עכשיו מחכים לשלומית שתבנה לנו סוכה....
יום כייפי!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
