אני אמא

בבית ספר של אורי עושים בכל שנה מדורה קהילתית. 

כך עשינו שלשום. 

אתמול ההורים אירגנו לתלמידי שכבה ג' מדורה כיתית.

מאיר הלך עם אורי,

הילדים הלכו לשחק וכלב הגיע מום מקום 

ונשך את אורי.. טוב לאממש נשך,

אפילו פצע של ממש לא היה לו,

אבל אורי מאד מאד נבהל, וחזר אל מאיר בוכה ומבוהל.

הם התקשרו אלי , והחלטנו שהם יחזרו הביתה ונראה מה קורה.

כשהגיעו הביתה ראיתי שבעצם לא קרה כלום, מעבר לבהלה והפחד,

אבל אורי לא יכל להתגבר על הפחד, בעיקר מכך שהכלב היה חולה,

והדביק אותו.

החלטנו ללכת איתו לטרם.

הגענו לשם היו שם כל כך הרבה אנשים....

חיכינו וחיכינו ובנתיים המדורה הסתיימה, והילדים וההורים כל הזמן שלחו הודעות לבררמה קורה עם אורי,

חבריו לכיתה התקשרו לשוחח איתו, ואף המחנכת שלו היתה איתי בקשר קבוע והתקשרה להרגיע את הנסיך.

ההרגשה של הדאגה והאהבה כלפי אורי וכלפיננו היתה מקסימה,

האהבה האורי קיבל הדאגה מצד חבריו.

אין לי מילים.

ואנחנו היינן שם הטרם, עד שנכנסנו לרופאה, שבדקה אותו, ואמרה שזה כלום...

ענתה לאורי על השאלות שלו. ושוחררנו הביתה.

בבית הלכנו למקלחת והופ... למיטה.

הבוקר שוחחנו על התגובה שלו, והלחץ.

על כך שהבהלה היתה במקום רק היא היתה מוגזמת.

על כך שנכון לדאוג אבל לא להגיע למצב שהפחד שולט בנו ולא אנחנו בו.

זהו,

ובסימן הדברים הטובים..

לאורי תהיה יופי של חוויה לכתוב כשיתבקש לכתוב על חוויה מהמדורה.

זהו להיום,

תחשבו טוב,

יהיה טוב.

אורלי

לאחר השבת הקסומה שחווינו אורי החליט שהוא רוצה לכתוב לזוהר אביב מכתב,

הוא ישב יחד איתי וכתבנו לה, אורי סיפר לה שיש לו אח, ואחיו לא גר איתו,

שאחיו הוא ילד שקשה לו לדבר, ולכן היה לו קשה לבחור את ספר 4 כי שם מדברים על ילד אוטיסט.

והוא סיפר לה שאחיו גר רחוק והוא מתגעגע אליו.

זוהר אביב המקסימה ענתה לו, אוריקי כל כך התרגש.

ביום ראשון באופן ספונטני לגמרי הועברה הודעה בווטסאפ על מדורה שמתארגנת לילדי הכיתה,

עדכנתי את אורי והוא כמובן נדלק על הרעיון,

לקחנו כמה דברים מהבית, והלכנו למדורה.

היה כל  כך נחמד, הילדים שיחקו השתוללו התלככו ונהנו מאד.

אחר כך נהיה ממשקר, נו, בכל זאת ירושלים, אוריון בא אלי להתחמם.

(איזה כיף לי!!!)

חזרנו הביתה מלוכלכים, ישר למקלחת חמה,

והופ למיטה.

אתמול כיתות א' יצאו לטיול הסטף,

בבית ספר בסביבות יום ירושלים עושים טיול באיזור.

רעיון מקסים לטעמי,

הרי להכיר ולאהוב זה הרבה פעמים דרך הרגלים.

אורי נפל וקיבל מכה,

הבגדים חזרו הביתה מטונפים ורטובים.

וחיוך של שמחה היו על פניו,

אחת מנשות הצוות שחצאה איתם סיפרה לי שהיתה לו קשה ההליכה,

עם 3 ליטר מים, ועוד דברים שהיו בתיק,

למרות הקושי ככה נאמר לי הוא הלך את כל הדרך כמו ענק!!!

אני גאה בו.

הוא מסתכל על הקושי ויוצא להלחם בו.

ההכנות ליום הולדת בעיצומן....

כמו גם ההכנות לקראת הבר-מצווה של איל.

אנחנו נרגשים!!!

יום נפלא לכולם!!

אורי לומד בבית ספר שאחד הדגלים שהוא מניף הוא קידום בריאות.

בכל שנה עורך בית הספר מדורה בית ספרית בה מציינים ההילדים את החג.

(לי אישית יש המון הסתייגויות מהחג המזהם וזה.. )

השנה, הוחלט שלא תהיה מדורה אלא נציין את החג אחרת.

וכך אתמול בשש וחצי התכנסנו ילדי יד-המורה ומשפחותהם לחגוג.

לצערי המאד מאד גדול אני לאחרונה לא מרגישה כל כך טוב ולכן לא עזרתי באירגון האירוע.

לי יש על כך המון ייסורי מצפון, כי כדי שיהיה נפלא צריך את מקסימום ההתגייסות של ההורים.

בהתחלה היתה הרקדה עם המורה למחול של בית הספר, 

אורי שלנו רקד עם חבריו ואז הזמין אותי לרקוד איתו,

וכחברה בכירה בלהקת

העץ, רקדתי איתו רק לא בדיוק לפי הצעדים.

אבל הילד היה מאושר וזה מה שחשוב.

כשתעייפתי גייסתי גם את החבר השני בלהקת העץ לרקוד עם בנו....

לאחר הריקודים הוזמנו הילדים לקחת דרבוקות ופחים ולנגן יחד ולשיר,

בבית הספר יש לילדים שיעור קבוע של הקשפח- כלומר הקש בפח.

עכשיו כבר התחיל להחשיך וצפתה לילדים הופעה של ג'גלינג בכדורים, כסאות ובסוף כשכבר היה ממש חשוך,

וכסמל למדורות... ג'גליניג עם אש.

היה מקסים.

ככה סיימנו את הערב לא לפני שהילדים קיבלו נקנקיות, תפוחי אדמה.. ומרשמלאו,

האמת היא שבקטע הזה היה קצת באלאגן ולשנה הבאה צריך לחשוב איך לעשות את זה נכון יותר.

אנחנו ..

פשוט הלכנו לאכול פיצה המרכז המסחרי שעל-יד בית הספר,

חזרנו הביתה עם המון חוויות,

אורי שמח שהיינו איתו,

אני הייתי מאושרת לראות אותו בקבוצה השווים שלו- חבריו לכיתה.

היה כייף לרקוד איתו.

עכשיו....

מתחילים עם פסטיבל יומהולדת לאורי.

כבר מחר יחגגו לו עם עוד 3 ילדי חודש מאי בכיתה.

אני נתבקשתי להכין עוגה,

אוריקי לא רוצה בצק סוכר, אלא עוגה עם קצפת ותותים,

אחרי חיפושים רבים...

מצא אבא במחניודה תותים.

יום נפלא!!