באמצע אוקטובר שבט הע*מר של הצופים יוצא לטיול פתיחת שנה.
הטיול הוא מיום שישי בצהרים עד שבת בערב.
כלומר ישנים לילה מחוץ לבית, בטבע, באהל....
בעיני אורי זה לא מצא חן.
בחוץ, בלי אבאמא, בשק-שינה (מה זה בכלל שר שינה??) ויש שם חרקים...
הוא כבר לא רצה לצאת לטיול.
דברנו על כך שזה כייף,
דיברנו על כך שלהרבה ילדים זה קשה בהתחלה.
דיברנו על כך שנלווה מאחי שק-שינה ונעזר בו....
והילד עומד על דעתן, אני לא הולך.
באיזשהו שלב אמרתי לו ספק ברצינות ספק בצחוק שאני מוכנה לסוע איתו.
מבחינתי צופים זה דבר חשוב.
חשוב חברתית.
חשוב מבחינת האידאולוגיה.
חשוב מביחנה של גדילה וצמיחה.
חשוב לדימוי העצמי ובטחון ענצמי.
אני בטוחה שילדים שהולכים לתנועת נוער הופכים להיות אנשים טובים יותר.
היום היתה אסיפת הורים בעיניין הטיול,
רק מאיר הלך לאסיפת הורים.
אורי אמר למאיר שאם אני אבוא איתו לטיול, הוא יסכים לצאת...
מאיר בלי להתבלבל רשם אותו, ואותי כהורה מלווה.
וכשבא הביתה בחיוך ענק אמר לי ..
"אורלי רשמתי את אורי ואותך לטיול.
ברגע הראשון חשכו עיניי.
ואז במחשבה שניה,
החלטתי ש...
כן אני אצא איתן.
אם זה יתן לו את הביטחון. אני אעשה את זה למען אורי.
אני אצא איתו ואהנה...
כי זה נכון לאורי.
ברור לי שהתפקיד שלי זה לתת לו יד בדרך לעצמאות שלו,
ואת זה אעשה בשמחה. והמון אהבה.
עכשיו אני מחכה ומצפה לאמצע אוקטובר.
לטיול צופים בנס-הרים.
לישון באוהל זוגי עם אורי.. בתוך שק שינה עם מזרן ....
ולישמוח. ולהנות.
אז זהו, אני אורלי, אמא של אורי.
יוצאת לטיול צופים,
אשן לי בחוץ, באהול בתוך שק"ש,
ואהנה מכל רגע.
זהו להפעם,
תחשבו טוב,
יהיה ממש טוב!
אורלי