אני יודעת שאתה לא כאן כדי לקרוא את זה, ואתה בכלל לא יודע עברית.

אבל אני כאן, ואני לא מעכלת.

אני אוהבת אותך, סבא. המון.

אתה הגיבור הכי גדול בשבילי, בכל העולם.

היית כל-כך חזק ונחוש בדעתך, ואני יודעת שנלחמת עד הסוף.

אני יודעת, שמה שעברת בשנה האחרונה היה בשבילך סבל עצום. בשביל כולנו, אבל בשבילך יותר.

איך שנהיית פתאום רגשן כל-כך, ובכית כל פעם שנפרדנו אפילו ליום אחד. וגם אני בכיתי.

וידעתי מה קורה, וכולם ידעו, אבל אף אחד לא אמר את זה בפירוש. וגם אתה ידעת, ובגלל זה היית עצוב.

אני בוכה עכשיו, סבא, כי אני פשוט לא מבינה איך דברים כאלה קורים.

איך פתאום, מישהו מלמעלה בוחר לקטוע חיים. ולמה בכלל? למה אנשים לא יכולים לחיות לנצח? ואתה, אתה בכלל לא בנאדם, אתה מלאך.

כולם אומרים את זה על הקרובים שלהם, אבל אני לא אומרת את זה סתם. 

כל-כך הרבה אנשים הכירו והעריכו אותך, כולם ידעו עד כמה מיוחד אתה. חזק, פיזית ונפשית.

כששומעים שזה קורה לאנשים אחרים, זה נשמע גיל מכובד. אפילו, מאוד מכובד.

כששומעים שזה קורה לאנשים אחרים, ולא באמת יודעים מה לומר, אז מנידים את הראש בעצב. אבל כשזה קורה אצלנו, ובאמת לא יודעים מה לומר, אז בוכים. וזה באמת היה גיל מכובד. אפילו, מאוד מכובד.

וכשחושבים על זה, היו לך חיים ארוכים ומלאים. אבל זה אף-פעם לא מספיק.

אתה ידעת שצריך להיפרד, וקיבלת את זה כמו כל דבר בחיים. ובשבועות ובימים האחרונים שלך, כשכבר היית מרותק למיטה ובקושי יכולת לדבר או לראות, אתה דאגת לנו.

אני מעריכה אותך כל-כך, סבא, שאין לך אפילו מושג.

כל מה שאי-פעם אמרת לי, אני זוכרת. ואפילו שהייתי תינוקית לפעמים, וכעסתי והתעצבנתי שאתה אומר לי מה לעשות, ידעתי אז, ועל אחת כמה וכמה אני יודעת היום, שאתה צדקת. תמיד צדקת.

ואני מבטיחה לך שאני אנסה להיות בנאדם טוב, ואני אדאג לעצמי ולמשפחה שלי, כי אתה רצית את זה.

ואולי, איפושהו למעלה הנשמה המדהימה שלך מרחפת וצופה עלינו. ולמרות שלא אני ולא אתה מאמינים בזה, הכל יכול להיות.

ומה שאני באמת מצטערת עליו, סבא, שלא יכולנו להיפרד כמו שצריך.

כי פחדתי, באמת ובתמים פחדתי. ואני מצטערת שלא ביקרתי אותך מספיק.

ואני יודעת, שלא אהבת את כל הסרימוניה הזו על אנשים שאינם. ופתאום כולם נמצאים כדי להראות נוכחות.

ואני יודעת עכשיו, שאם ידעתי זאת אז, אז הייתי מבקרת יותר. גם בכלל, ובמיוחד בשבועות האחרונים שלך, למרות שכבר כמעט לא יכולת לדבר או לראות.

אני מצטערת סבא, אם אי-פעם גרמתי לך להיות עצוב, או לכעוס.

אני יודעת שאתה גיבור, תמיד היית.

עברו עלייך חיים כל-כך קשים, ואני מצטערת על זה.

זוהי דרכו של עולם, וכולם יחלפו בסופו של דבר. אבל אני בחיים לא אשכח.

זכרונך לברכה, סבא.

שלום, ולא להתראות.