בזמן שאני מנסה להדביק את קצב הריאליטי, ולצפות בכמה תוכניות של "אקס פקטור" לפני שאני מחווה דעה על עברי לידר (מעצבן) ושירי מימון (מעצבנת), צצה פרשה היסטרית בתקשורת הישראלית. זמר שאסור לומר את שמו אבל הוא שופט בתוכנית ריאליטי מוזיקלית, נחשד בקיום יחסי מין עם קטינות שאבא שלו ארגן לו.
הזמר מכחיש, האבא מכחיש, המשטרה לא ממהרת להזמין לחקירה, והעניינים נמשכים כרגיל. כלומר, הזמר ממשיך להתייצב לעבודתו שאינה כוללת מיקרופון על במה, ונתוני הרייטינג ממשיכים כרגיל גם הם: 36.4% רייטינג ל"כוכב הבא" אמש בקרב משקי בית יהודיים, ואילו התוכנית המקבילה בערוץ 10, "פנים אמיתיות" של אמנון לוי, עם 7.3% צפייה.
כנראה שפנים אמיתיות זה לא משהו בימינו. עדיף פנים מטושטשות.
אבל האם הרייטינג הוא חזות הכל? האם כל זמן שאנשים יהיו מוכנים לצפות, אנשים אחרים יהיו מוכנים לשדר? ואגב, למה את עמנואל רוזן ושרון גל הורידו מהמסך הטלוויזיוני בגלל חקירות בעניינם (בסופו של דבר, כך נודע השבוע, נגד שניהם התיקים נסגרו או עומדים להיסגר), ואילו את הזמיר השאירו? הרי לכאורה בכל שלושת המקרים היה מדובר בחשדות בלבד.
אתמול בערב פתחתי את הטלוויזיה רק כדי לראות אם הזמר יהיה שם או לא - הרי זו הייתה חרושת השמועות: יעלה לשידור או לא יעלה לשידור. עלה גם עלה, ונראה מרוכז בעניינים המוזיקליים*. אבל נעזוב רגע אותו, ונעבור למי שנותן לו לעלות לשידור: בעצם, הזכיינית "קשת" עזרה לזמיר לבסס את כתב ההגנה שלו. אם הוא נשאר על המסך, כנראה הוא לא אשם ואין דברים בגו. מדובר בהאשמות קשות, הם היו מעזים לתמוך בו אם היו להם ספקות? ברור שלא.
אז זהו, כך נראית הטלוויזיה שלנו עכשיו: אפילו הריאליטי יותר ריאליטי מריאליטי.
ולמי אכפת מכל הצעירים עם החלומות, שרוצים להתפרסם. שיבואו בעונה הבאה.
* בהערת אגב חייבים לומר שאסי עזר נראה ממש אנורקטי. מישהו צריך לטפל בזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
