באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

אולפן שישי, שישי 20:00, ערוץ 2

מה שהלך אתמול ב"אולפן שישי" היה פארסה מבישה לעולם העיתונות בישראל. כל הדברים הגרועים והרעים שאומרים על ערוץ 2, הוצדקו אתמול אחד לאחד. מחפשים אחרי צהוב, כותשים אנשים, משחקים בבני אדם, יורדים נמוך בשביל כותרת, לא זוכרים מהי מבוכה, לא ברור איך הם ישנים אחרי שידור כזה.

ועל מה אני מדברת? מישהו בהפקה עשה עבודה טובה (במונחים עיתונאיים), והצליח להביא את המנהל האישי של אייל גולן, בני פרץ, להתארח באולפן בלייב. הבן אדם הגיע כדי להגן על גולן בחירוף נפש: לדבריו, גולן לא עשה שום דבר שמצדיק את הפרשה שזכתה במשטרה לכינוי "משחקי חברה". השיח איתו נע פחות סביב עובדות, ויותר בכיוונים הרגשיים.

זה התחיל ענייני, לא מביך לצפייה, הבן אדם אפילו החזיק עט ביד, כאילו הוא בעצמו עיתונאי שרושם לעצמו הערות במהלך השידור. אבל לאט לאט זה הלך והידרדר, בחסות דני קושמרו (ברגעים האלה הוא נראה כמו מריונטה ולא כמו מגיש מהדורה מרכזית), גיא פלג (כתב פלילים שיודע שאין פה עניין של פלילים, ומודה בזה. לא ברור אם נהנה בתפקיד השוטר הרע), אמנון אברמוביץ' (היחיד שהקפיד להגיד פעמיים "בני אנחנו אוהבים אותך", או משהו כזה, כאילו אנחנו במפגש של אלכוהוליסטים אנונימיים. לקח על עצמו את תפקיד השוטר הטוב) ורינה מצליח (על תקן קישוט).

כולם ביחד אכלו לפרץ את הראש, שתו לו את המיץ. התחושה הייתה שהעורך צורח לדני, גיא, אמנון ורינה באוזנייה: אתם לא נותנים לו לצאת מהאולפן עד שהוא בוכה. ומה עשה קושמרו בתגובה? אמר לפרץ "אני רואה שאתה על סף דמעות", ומה לא אמר: "יאללה תוציא אותן החוצה, זה טוב לנו לרייטינג".

מכיוון שהם לא הצליחו לעמוד בדרישותיו של העורך, גרמו לפרץ להישאר באולפן לצפות בכתבה על אבא של גולן, ואז ניסו מחדש את כל הכלים בארסנל. זה הצליח להם, חלקית: במיוחד כשפרץ עשה את התנועה הזו של "תסתכל לי בעיניים". אבל אם זה היה מביך, זה לא בגללו. רק בגללם. יושבים ומשחקים בבן אדם בפריים טיים, רק כי הם יכולים. משחקי חברה, הגרסה השנייה.

בני פרץ "התאבד" באולפן שישי בשביל אייל גולן, באופן שלקח את רוב האמפתיה של רוב הצופים. העם עדיין עם הגולן. מבינים שמי שאשם פה בעיקר הוא האבא, ושלגולן אין קשר טוב איתו ולכן אחריותו למעשי אביו מוגבלת (בניגוד לביטוי "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"). כמובן שיש את המתנשאים שעסוקים ביחצן ששלח את פרץ לגוב האריות, אבל הם היו כאלה עוד טרום ההופעה הזו.

שורה תחתונה: גולן זקוק לחשבון נפש בעקבות הפרשה הזו, אבל העיתונות זקוקה לחשבון נפש לא פחות.