היי
מה שלומכם ?
אני יודעת שהובטח נושא מרתק,סוער, סוחף וקורע לבבות..
אבל חשבתי על זה ובעצם איך אני יכולה להבטיח דברים כאלה ?
אני פועלת רק מהלב..
נטו כותבת כאן את כל מה שאני מרגישה..
בלי רצון לרתק אף אחד,
אלא עם רצון להזרים את המילים החוצה ולנקות את המשאבה של הלב שנראה לי כבר התפוצצה מרוב דברים שנמצאים בתוכה...
אז ככה:
לכמה מכם יש דבר כזה שנקרא "חבר הכי טוב" אבל אני מדברת על בן המין השני..
לבנות: "חבר הכי טוב"
לבנים: "חברה הכי טובה"...
תראו כיום אני עולה לכיתה י"ב..
ויש מישהו שאני מכירה כבר למעלה מ7 שנים..
ויש לנו קשר של זוג אחים..
באמת !
מקסימום שעות ביחד..
יושבים,
מדברים,
צוחקים,
אוכלים,
יוצאים,
הכל אפשר לעשות ביחד ממש כמו תאומים סיאמיים..
אז נכון שיש עליות ומורדות וזה בכל קשר בחיים,
צריך פשוט להפנים את הפאקינג עובדה הזאת..
ונכון שבזמן האחרון נהייתה לו חברה אז הוא קצת בענננים..
ומי כמוני יודעת מה זאת אהבה ועד כמה זה סוחף אותך לתוך מערבולת של חיים אחרים-חיים מטורפים וורודים..
עד כאן הכל טוב ויפה..
כשיש את הניסיונות שלו להחזיק את הקשר למרות החידושים ויש את ההבנה שלי...
אבל מה קורה כשבנאדם מאכזב אותך!?
כשבנאדם פוגע לי כמו סכין היישר במרכז של המקום הכי חשוב: בלב...
מה עושים אז?
אתם יודעים..
הטיפ שלי לחיים..
זה..
"תצפו רק מאנשים שאתם יודעים שלא יאכזבו אותכם"
תצפו מאנשים שהם באמת חלק ממכם, מהבשר שלכם..
למה אני קוראת ציפייה?
אם חליתם ולא יצאתם מהבית שבוע..
תצפו לטלפון ולביקור מהאנשים שאתם יודעים שבאמת יעשו זאת..
תכירו טוב טוב את החברים שלכם..
כי חברים בוחרים בפינצטה..
זה לא קל למלא תפקיד של "חבר" באופן מושלם..
אפילו על עצמי אני לא יכולה להעיד כ "חברה מושלמת "
כמה שאני מנסה...
הכי עצוב זה להתאכזב מחבר שעד עכשיו ציפיתם ממנו במשך שנים..
ותמיד הוא עמד בציפיות..
וככה להפך..
מה שהוא ציפה..
אתם הגשמתם-כמובן מאליו בשבילכם..
ופתאום, לפתע
באמצע החופש,
באמצע החיים..
הוא עושה משהו שנגד את כל הציפיות שלכם..
אז אתם שואלים את עצמכם את השאלה הגדולה:
מה עושים!?
אם ננתק את הלב , נהפוך לרובוטים ונברור אופציות אז עומדות מולנו 3:
א. ללכת ולדבר איתו עם כל הכאב, הצער והלב הפגוע.
ב. להתעלם.. לחבק את האגו שלנו ולחכות שהוא יתעשת על עצמו יקלוט שטעה ויבוא להתנצל..
ג. להבליג.. להתקשר אליו שיחת חולין.. להבליג על הכל כלא היה ולשמור את האכזבה הזאת באיזה תא בלב שנקווה שהיא תישאר שם לא תצוץ ולא תפריע לנו יותר..
מה אתם אומרים...? תהיו כנים עם עצמכם.. אם היה קורה לכם מקרה כזה...באמת עם הבנאדם שאתם הכי אוהבים ואתם מרגישים פגועים.. מאוד פגועים איזו מהאופציות הייתם בוחרים ?
אשמח לשמוע...
עד אז אני ינסה לקחת את העניינים בפרפורציה..
ולהשלים עם העובדה שלא הכל מושלם בחיים..
וצריך לקבל את זה
עם חיוך
חמוד :)
שלכם
עדי