Where Would We Be Now?

עד אתמול
הייתי בטוחה
שלפרוק רגשות יעשה לי טוב..
יוריד את כל הכובד הזה שיש עליי
יעיף את הרגשת החנק הזאת..
הריי מה יש לי להפסיד
זה רק כמה מילים..
"אתה מוצא חן בעיניי"..
מה זה כבר יכול לעשות?
מסתבר,
שהרבה.
אתמול היה אחד הערבים הכי מגעילים בחיים שלי..
ולא רק בגלל שהוא דחה אותי,
הוא היה מדהים..אנחנו עדיין ידידים
אבל
כ"כ הרבה רע נופל עליי בזמן האחרון,זה פשוט
בלתי נסבל.
אני פשוט לא עומדת בזה
אני מרגישה שאני מתה מיום ליום,
כל יום אני אומרת לעצמי
"מחר יהיה יותר טוב,את תראי...תמיד טוב."
אבל המחר הזה
פשוט לא מגיע..
אני נכנעת מהר מידי
אבל אני לא רואה טעם
להמשיך עם האופטימיות הזאת~
היא לא מובילה לכלום.
רק לעוד אכזבות
ועוד אשליות..
שמחר יכול להיות טוב.