חיים בשקט

עכשיו הכל ברור.,

כל המזן הזה שהייתי בדיכאון היה רק בגלל שחזבתי שלא שמים עליי.,

מסתבר שאולי זה דיי נכון אבל יש אנשים שאני כן חשובה להם.,

ושכן אוהבים אותי.,

וזה לא משנה מה הכמות אני צריכה להיות גאה במה שיש לי.

נגיד כמו החברות הבאמת טובות שלי.,

והמשפחה שלי.,

והידידים שלי.,

ועוד הרבה דברים.,

אז גם אם יש לי ממש קצת אנשים שאוהבים אותי זה מספיק.,

כי עדיף שנייים או שלושה חברים טובים מאשר 40 "חברים" שרק מחפשים לצאת גדולים לידך.

אני מקווה שהדעה שלי לא תשתנה בקורב.,

בנתיים., לנסות להיות אופטימית.

עד כאן.,

ניצן.

איזה באסה זה שאין מי שיחבק ברגעים קשים.,

איזה באסה זה שאף אחד לא מבין אותך.,

איזה באסה זה שאף אחד לא שם לב שאתה עצוב.,

איזה באסה זה שלאף אחד לא אכפת.,

איזה באסה זה לבכות בלי הפסקה ולא להבין למה.,

איזה באסה זה לגלות שאתה לא באמת חשוב לאנשים.,

איזה באסה זה שמשקרים לך.,

איזה באסה זה הממציאים עלייך דברים.,

איזה באסה זה לנסות להיות אופטימי ופשוט לא להצליח.,

איזה באסה זה שאין מי שיעזור.,

איזה באסה זה שאנשים שחשובים לך פשוט מפנים את הגב.,

איזה באסה זה שעד שקורה משו טוב חייב משו להרוס אותו.,

איזה באסה זה שמישו חשוב פשוט כל כך אדיש אלייך.,

איזה באסה זה שאתה מוצא את עצמך פתאום לבד.,

איזה באסה זה לדעת שאנשים מסבבך מושפעים ואומרים לך שתה מושפע.,

איזה באסה זה שמכייפים רק בלעדייך.,

איזה באסה זה שאין לך באמת חברים אמיתיים.,

איזה באסה זה להיות ניצן לונסון.[אני.]