אני מרגישה שאני לא מעדכנת הרבה זמן מסיבות ממש מפגרות.
תמיד יש את הקטעים האלה במהלך היום שיש לי השראה לכתוב פוסט ארוך רצח על נושא מסוים וכשאני מגיעה הביתה אני פשוט שוכחת מזה.. איזה חבל.. חח לא נורא
אבל עכשיו נזכרתי שרציתי לכתוב על המסיבת סיום שלי.
אז ככה..
יום חמישי הייתה המסיבת סיום שלי, החלטתי ללכת למרות שעדיין לא כל כך הייתי בעד..
הלכתי לסבתא שלי קצת באיחור, והיא קיבלה אותי בשמחה. אבל הרגשתי שמשהו כזה לא בסדר.. ואז פתאום אמא שלי באה מהצד כזה, בשביל מה היה צריך את זה? הפתעה? במילא אני הייתי די בטוחה שהיא באה, מה צריך את כל ההצגה הזאת?
ישר שהתיישבתי היא הביאה לי כסף חח דבר שאף פעם לא קרה. היא מקבלת טיפים מידי פעם והיא החליטה להביא לי את הכל. די נדהמתי ואמרתי תודה, ואז סבתא שלי הביאה לי כסף. חח אני מתה על סבתא שלי!
ישבנו וראינו איזה טלנובלה. וחשבתי לעצמי, שפעם כל כך אהבתי את זה.. אבל עכשיו כשאני מסתכלת על זה בעין בוגרת, המשחק ממש מוגזם, המוזיקה דרמטית מידי והתסריט מופרך מידי. אפילו סבתא שלי אומרת שנמאס לה מזה כי כל הסיפורים האלה לא נשמעים אמיתיים. אם זה לא נשמע אמיתי אתה לא תרצה לראות את זה.
אחרי זה התקשרתי לידיד מהבצפר לשאול מתי הטקס מתחיל, והוא אמר שעוד עשרים דקות. מיהרתי לאכול ואז התלבשתי. סבתא שלי עברה לעזור לי במשהו ושאלה מתי אני מתלבשת, ואמרתי לה שאני כבר לבושה. ואז היא אמרה לי "תהיי בריאה את הולכת ונעלמת"
אוחח אני שונאת אתזה. איך המשפחה מצד של אמא שלי כל כךךךךך מציקים בנושא הזה. בונאה עוד לא קלטתם? המשקל שלי זה העניין שלי בלבד. לא צריך לרדת על בנאדם שהוא רזה מידי (לטעמך) או שמן מידי. אבל משום מה קל לרדת על הרזה.. כי אז מה? הוא רזה. כל מי שאומר לי את זה בדרך כלל כפול ממני במשקל. שיסתכל על עצמו במקום לרדת על אחרים.
אבל פעם הייתי לוקחת את זה קשה וזה גרם לי להערכה עצמית נמוכה. חשבתי שאני רזה מידי ושבגלל זה אף אחד לא ירצה אותי. אבל אז גיליתי שהמידות שלי גדולות בכמה מידות משל דוגמניות למשל, אז אנילא כזו רזה, אפילו לא כמו דוגמנית! לא קרוב לזה. והחברים שהיו לי אהבו את הגוף שלי, אז זין על מה שהמשפחה מצד אמא אומרת. אני כבר לא עונה לזה. חוץ מזה שמי שהיה שם לב טוב השמנתי בגלל הדיכאון שהיה לי עד לא מזמן. אנשים מאמינים במה שהם רוצים, ולא במציאות.
המשפחה שלי מצד אבא , וואו אני חושבת שמעולם הם לא דיברו איתי על המשקל שלי. בטח שלא העירו הערות מפגרות וחסרות טקט וירדו עלי. אבל כל צד מהמשפחה יש לו את המינוסים שלו.
אניוואי נחזור לנושא שלנו..
קצת לפני שהתלבשתי דודהשלי באה. אמא שלי ודודה שלי לא מדברות (פעם בכמה חודשים יש להם ברוגז. ילדות קטנות תאמינו לי..) היא לא רצתה להכנס כי אמא שלי הייתה בפנים וכשהלכתי להתלבש ואמא שלי באה איתי אז היא נכנסה. מה הפיגור? אתם עדיין באותו הבית. אחח ההיגיון של העיראקים האלה.
קיצר כשיצאתי דודה שלי לא הפסיקה להגיד איזה יפה והכי יפה במשפחה וכל מיני כאלה. יש את האלה שמגזימים עם המחמאות וזה מביך, אבל זה לא היה זה. אלה היו מחמאות של קנאה, כאלה כשאומרים אותם חושבים בלב "תראי אותה מה היא חושבת לעצמה שהיא משוויצה עם הגוף הזה מי היא חושבת שהיא וכאלה". תמיד דודה שלי משחקת אותה משהו שהיא לא ורואים את זה עליה. המשפחה הזו מלאה בשחקנים גרועים.
ישבנו קצת ודיברנו על המשפחה וכאלה, וגם אמא שלי דיברה עם בעלה ה"מקסים" בטלפון שרוצה להביא לה כלבת זאב. ישר צעקתי לא, שלא יביא ושלא צריך. מה שמדהים הוא שכמה ימים לפני היא אמרה לי בטלפון שהיא לא רוצה כלבים, רק חתולים והיא תקנה סיאמי מתישהו כשהיא תחסוך כסף. כן בטח.
היא לא רוצה כלבה היא רוצה כלב כדי שלא יבואו אליה כלבים בגינה ויציקו לה. איזה היגיון יש לאישה המפגרת הזאת? אם את מעקרת את הכלבה שלך היא לא תפיץ ריח שיגרום לכלבים לבוא. אבל למה שהיא בכלל תרצה לעקר אותה? היא הרי מהאנשים האלה שחושבים שכלבים זה רק לשמירה בידיוק כמו סבתא שלי, חוץ מחיסון ואוכל לכלב מעורבב בשאריות של בנאדם, לא צריך להוציא יותר כסף.
אבל הסיבה האמיתית שלא רציתי שתהיה לה כלבה היא בגלל שכל הגורים שהיו לה בבית, עוד כשאני הייתי מבקרת היו מוצאים את מותם. ובזכות מי? בזכות הבן של בעלה ה"מדהים". פעם אחת הוא יצא עם גורה קטנה לפארק עם חברים, ובגלל שהיא עיצבנה אותו ורצתה לרוץ הוא שיחרר את החגורה והיא ישר רצה לכביש ותוך כמה שניות נדרסה. הגור השני היה זכר שהילד האפס שם לו ריסוס למעופפים על האף ואז צחק עליו, ומכיוון שהאף של הכלבים מאוד רגיש הדבר הזה הרעיל אותו והוא הראה סימנים של כלבת ומת. למה שיהיה עוד גור שימצא את מותו? כל כך כואב לי שאני בוכה פה בזמן שאני כותבת. אמא שלי צריכה להבין שהיא לא צריכה לגדל שוםדבר בבית כי יש לה ילד עבריין צעצוע מפגר שחושב שחיה זה צעצוע. אבל איך היא תבין, חתיכת מפגרת.
אני אוהבת את הכלב שלי ואני מאוד אחראית לגביו ולא אתן שיקרה לו שומדבר רע. ואני בהחלט לא אעשה לו כלום.
אחרי כמה שיחות טלפון, הכלבה הלכה לבית שלה. גם אני הייתי צריכה ללכת באותו זמן אבל העדפתי לחכות ולאחר קצת (כי אף אחד לא באמת מחכה לי שם, ואני במילא לא מופיעה, וגם כי לא רציתי להיות בחברת אמא שלי מחוץ לבית של סבתא. פעם אחרונה שקנינו בגדים ביחד היא התלוותה איתי לא ברצוני וסירבה ללכת, למרות שלא הייתי צריכה שום עזרה שלה. ועוד רצתה שאני אתקשר שאני אגיע. בת כמה אני 12? חוץ מזה שאני לא גרה אצלה ובדוגרי לא חייבת לה שומדבר. זו התלות הזו שהיא פיתחה לסבתא שלי ועכשיו זה עובר אליי, אבל לא. לא אתן לזה לעבור.
אחרי כמה דקות שהיא הלכה לביתה הלכתי לטקס, דרך כמה דרכי קיצור שבהם כמעט לא עוברים אנשים כי לא רציתי להסתובב באיזור הומה אדם עם בגדי ערב כאלה. היה ריק בדרך לגמרי, והתקשרתי לידיד שלי מהבצפר לשאול אותו איפה הוא והוא אמר שהוא מאחורי הקלעים ואני אבוא כי ידידה שלו מופיעה. התקשרתי לידיד אחר שלי ודיברנו עד שהגעתי לטקס. עוד בדרך ידעתי שזו טעות ואפילו אמרתי לו. ירדתי באלפיים מדרגות האלה , ואת המדרגה האחרונה פספסתי. ובלי לקלוט לרגע מצאתי את עצמי על הרצפה ועם ברכיים משופשפות וגם יד ימין. מהר מישהי מבוגרת עזרה לי לקום ושאלה אם אני מופיעה כי אני יפה ואמרתי לה שלא ותודה שהיא עזרה לי. איזה באסה זה ליפול במקום הומה אדם. וגם כשנפלתי שמעתי כזה "הוו" מהקהל כמו איזה אפקט בקולנוע. מביך במיוחד.
קמתי מהר ואמרתי לעצמי: "לא כואב לי לא כואב לי." בזמן שאני מהלכת לי מאחורי הקלעים פצועה וצולעת, התקשרתי לידיד שלי והוא אמר לי שהוא בכלל לא שם יותר ושאני אבוא לקהל בצד שמאל אז עברתי את כל המאחורי הקלעים וראיתי אותו ואת חברתי לשעבר. ישר אמרתי שנפלתי ושכואב לי רצח והוא אמר שזה לא נראה נורא. אחרי זה התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שנפלתי ושיביא תחבושת או משהו לחיטוי, והוא אמר שנלך לסבתא שלי והיא תעזור לי.
הטקס היה די משעמם, הזמינו את כל האנשים החשובים לדבר, היו כמה קטעי ריקוד וקטעי משחק גרועים. הקונספט היה השכבה שהולכת להתגייס. ידעתי שזה קשור לצבא. אבל הם גילמו כל מיני דמויות מוגזמות כמו הרבה הומואים, אתיופים צבועים רק בראש ועוד כל מיני דברים דומים. זה היה די ארוך והיה קשה לעקוב, והיו גם בעיות בסאונד והיה קשה להבין. כל הזמן שישבתי שם חשבתי שזה היה רעיון גרוע לבוא כי נפלתי, ורציתי שזה יגמר מהר שאני אקל על הכאב איכשהו, למרות שלא חשבתי על הכאב הוא היה דומיננטי מידי.
בקטע האחרון רצו שכל השכבה תעלה על הבמה ותרקוד וכאלה, אז עליתי כי שיכנעו אותי. הייתי שם קצת ואז ירדתי וראיתי את המורה שלי לאזרחות. היא אמרה לי שהיא מצטערת שהיא לא ענתה לי (היתה מתכונת באזרחות וביום שהיא רצתה להחזיר מתכונות היא החליטה לבטל ברגע האחרון, ובאתי סתם. היא אמרה באותו היום שהיא דוחה למחרת ואמרתי שאני לא באה. היא אמרה שזה בסדר ושאני אתקשר אליה באותו היום בצהריים והתקשרתי והיא אמרה לי שאתקשר בלילה, התקשרתי בלילה והיא לא ענתה לי , וגם ביום שלמחרת וביום שלמחרת אז נמאס לי ,הפסקתי להתקשר. כל כך מעצבן לא לדעת את הציון, עבר מלא זמן מהמבחן, כולם כבר יודעים חוץ ממני.) היא אמרה שהיא הייתה עסוקה ולכן היא לא ענתה. אבל קשה לענות לכמה שניות ולהגיד "אני עסוקה נדבר אחרכך"? או אפילו אסאמאס מסכן. זה לא היה בסדר בכלל. אבל לא אמרתי כלום על זה. שאלתי אותה אם היא זוכרת את הציון שלי והיא אמרה שלא . נו יופי :\ אבל היא זוכרת שעברתי. יופי עברתי. אבל השאלה אם עברתי בהצלחה או בקושי. לא עזרה לי בכלום. היא רק אמרה לי שיום ראשון נפגשים בתשע והיא עושה סיכום של החומר והיא תביא לי את המבחן. אין לי מושג איך אני אקום לזה מחר, כי אני לאחרונה הולכת לישון ב6-7-8 בבוקר. נראה מה יהיה, מקסימום נאחר.
מחר בערב יש גם את החלוקת תעודות וצריך להביא את ההורים. פעמיים לבוא לבצפר >< בעע. אבל זהו. יום שלישי יש לי בגרות באזרחות וסיימתי, תודה לאל.
אגב מישהו פה יודע איך אפשר להפקיד בחשבון של פייפל כסף במזומן? איך זה הולך? בדואר או בבנק? יש הגבלה? אני אשמח אם תעזרו. פתחתי פייפל ואיביי כי מצאתי שם דברים שממש אהבתי, והם תכף נגמרים. ואין לי כרטיס אשראי. אמרו לי שאפשר להפקיד במזומן אבל אני לא יודעת איך..
תודה למי שעוזר
ותודה למי שקרא את הכל ..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
