רוב הסיפור שלי סובב את המוות של סבא שלי כי משם הכל התחיל להתדרדר לפני זה החיים שלי היו די "מושלמים" או ככה לפחות אני חשבתי.
אז כדי שתבינו את כל הסיפור אני קודם כל נתחיל בלדבר קצת על סבא שלי שתבינו איך הבנאדם הזה השפיע לי על החיים ועל החיים של כל המשפחה ובכל מה הוא היה מסמל עבורי, איך הוא היה מתנהג ומה כל כך מיוחד בקשר שלי איתו מהקשרים שלכם עם הסבים שלכם.
כשאני אסיים עם הפוסט הזה כמו שהסברתי קודם אני יתחיל לספר את כל סיפור שלי בחמש השנים האחרונות מתוך ההשקפה שלי תחשבו על הפוסט הזה כמו על הקדמה לספר דרמה קומדיה רומנטיקה ואולי קצת מתח אבל בעצם אלה החיים שלי.
מהיום שנולדתי סבא וסבתא שלי היו כל החיים שלי לא שחס וחלילה קרה משהו להורים שלי הם בסדר גמור עד היום, בערך.
ההורים שלי גרושים הם התגרשו שהייתי בת שנתיים ואף פעם לא ראיתי את אבא שלי והייתי קטנה מדי בשביל לזכור משהו.
כשהייתי בת שלוש בערך נסענו לשייט ושם אמא שלי הכירה את "אבא שלי" הנוכחי אפשר להגיד שמבחינתי הוא אבא שלי כי אף פעם לא הכרתי אבא אחר.
אוקיי חזרה לסיפור רוב החיים הייתי עם סבא וסבתא שלי כשלא גרתי איתם לבד גרתי איתם יחד עם ההורים שלי, סבתא שלי שתזכה ל120 עדיין בחיים ואני עדיין מבלה איתה רוב הזמן אין בנאדם בעולם שאני אוהבת יותר ממנה היא הכל בשבילי.
סבא שלי היה מנהל בטלוויזיה החינוכית, הוא היה בנאדם נוקשה שלא אהב לבלות.
הוא אהב את סבתא שלי כמו את החיים שלו, אבל גם איתה הוא היה די נוקשה סבתא שלי אמרה שבערך שהם עברו את הגיל 35 הוא התחיל להיות כזה בנאדם שלא יודע להראות אהבה. אבל היא אהבה אותו אם לא היא לא הייתה נישארת איתו כל הזמן הזה.
הוא היה מסוג האנשים שהיה אפשר לסמוך עליהם מבחינת המשפחה שלי הוא היה סלע איתן שכולנו נשענוו עליו ואני במיוחד.
הוא היה מהאנשים האלה שיושבים עם הרשימות של הסופר שעות בודקים שלא נפלה טעות גם אם ברשימה היו למעלה מ200 פריטים והיו מעל ל200 פריטים כי חיינו שש נפשות בבית, אני אמא אבא סבתא סבא ואחי הקטן.
אז כמו שהבנתם סבא שלי היה בנאדם נוקשה שלא הראה אהבה אבל אותי...אותי הוא אהב יותר מאת כל העולם כולו אין תמונה שאני מופיעה בה והוא לא מחייך! ובשאר התמונות אפילו לא קמצוץ של חיוך! הוא היה נותן לי כל מה שהייתי מבקשת הייתי קוראת לו "אבוני" וכשהייתי רוצה משהו הייתי כותבת לו מכתב ומשאירה ליד המפתחות של המכונית וכשהייתי קמה היה הכרטיס אשראי במקום עם פתק "מירי תיקני לה מה שהיא רוצה" והייתי מקבלת כל מה שהייתי רוצה כי באותה תקופה הכסף זרם סבא היה מנהל ולא היה בעיות בכלל!
בחופש הגדול הוא היה לוקח אותי איתו לאולפנים לראות החדר של חני ואת שאר התוכניות, ואני הייתי נהנת מכל רגע הוא היה יוצא לעבודה בחמש בבוקר אבל כשני הייתי באה הוא היה יוצא יותר מאוחר אני הייתי קמה בחמש ועשרים ומתחילה לבכות שהוא הלך בלעדיי והוא היה בא ומרים אותי אומר שאין סיכוי שהוא היה עושה לי את זה, או שהוא היה אומר "אני לא הולך בלי העוזרת החשובה שלי", ואני הייתי מאושרת.
אני זוכרת שבנסיעות הוא לא היה שם מוזיקה הרדיו היה סגור החלון היה פתוח והוא היה מעשן סיגריה ופעם אחת פעם נורא מיוחדת שהייתי בערך בת 9 נסענו לטלוויזיה החינוכית ובאמצע הדרךמ הוא שם לי קלטת של אייל גולן בקולי קולות הסתכל עליי וחייך ואני הייתי מאושרת שרתי וצחקתי והוא הסתכל עליי מהמראה וחייך. ואני הייתי כל כך מאושרת שבחיים לא הייתי! אני הייתי תלוי בו ובסתבא שלי הם גידלו אותי הם היו הכל בשבילי הייתי ישנה איתם אוכלת איתם עושה הכל איתם ובגלל זה זה כל כך כאב שהפנטזיה שלי התפוצצה.
להתראות עד לפוסט הבא, סינדרלה.קום .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
