הגעתי בשלום לנקודה שבה אני יודעת מה אני רוצה מעצמי, ויודעת בידיוק איך להשיג את זה.
עד עכשיו שיחקתי משחקים, עידכבתי את עצמי מלהשיג את החיים שעליהם אני חולמת,
מלהשיג המון דברים כמו: גוף מושלם, בן זוג אוהב ,עבודה טובה.
אבל עכשיו אני הבנתי מה הייתה הבעיה בעצם,
נסחפתי וחזרתי לאותה נקודה כל פעם מחדש, כי זה אנושי להישבר, אבל לא אנושי להתעלל בעצמך כשיש דרכים קצת יותר ארוכות לאושר, אבל הן הכי בטוחות, והנפילות בהם לא כאלה כואבות.
מצאתי בן אדם שעוזר לי בתהליך, אדם שאכפת לו ממני בגלל שהוא רואה בי את הפוטנציאל,
לא בן זוג שלא נטעה כאן.
אלא פשוט אדם שמכוון אותי, מורה רוח, או מורה להצלחה.
אני בדרך הנכונה, אני רק התחלתי,
זה השני קילוגרם הראשונים שהשלתי, במאמץ גדול, ונשימה עמוקה.
אני מכאן רק ממשיכה.
קצת טינספו, אבל מהסוג הבריא :)


\\
\