וואו. ההרגשה שלי כרגע היא כאילו שמטו את האדמה מתחת לרגליי.
המצב רע, מסתבר. החששות שלי בשנה האחרונה אומתו לחלוטין.
לא מבינה איך אנשים שבאמת קרה להם נס, במקרה שלי פעמיים,
ועדיין חוזרים לאותו מצב רעוע של לפני. נשארים בלי כלום.
אני לא מאמינה שכל השנים האלה חשבתי שלנו זה לא יקרה ואין מצב, זה לא יגמר בחיים כי זה הרבה,
ועכשיו אני מבינה כמה טעיתי.
משהו התלכלך שם כנראה. לא הגיוני שלא רק שאין כלום, גם חסר והרבה.
וזה פשוט שקר שגדל למימדים עצומים, גרר אחריו עוד הרבה אנשים...
לחשוב שזה התחיל מדבר כ"כ קטן שהיה מתאזן מעצמו.
ואני לא מבינה איך זה קרה או לאן נעלם הכל.
איך איפשרו לזה לקרות?
באיזה שהוא מקום כולנו אשמים כי חשבנו שמשהו לא מתנהל כשורה ובכל זאת הנחנו בשקט,
במקום להגיד משהו, במקום להעמיד במקום או לפחות לבקש הסברים.
הלוואי שהייתי יכולה לפרט יותר ובאמת לשפוך את כל מה שאני מרגישה אבל גם לי יש גבול לנושאים כאלה.
יותר מידי פרטים יכולים לחשוף מי אני וזה מבחינתי גרוע בהרבה.
אבל לשקר ככה למשך כ"כ הרבה זמן ולהמשיך בשלך ולהתנהג כאילו הכל כרגיל ולפזר לכל עבר, למה?
האפקט של זה על אנשים אחרים הוא עצום,
אני לא עשיתי שומדבר ואני משלמת על זה. למה לא לחשוב עלינו?!
אני פשוט בהלם. אני מאוכזבת, אני כועסת,
אני מרגישה שפשוט שיקרו לי כל הזמן הזה וזה שובר אותי כמו כל דבר אחר.
אם הייתי יודעת ולא חיה באשליות אז באמת לא הייתי מבקשת כלום,
הייתי חוסכת יותר או הולכת לעבוד בזמן הצבא,משלמת על הפסיכומטרי מהפיקדון, ים אפשרויות...
אבל נתנו לי לחשוב שהכל בסדר.
ועכשיו אני מגלה כמה לא.
וזה מפחיד כי.. מה יהיה מחר?
אני צריכה ללמוד ועכשיו זה כמעט בלתי אפשרי.
כל מה שחשבתי שיהיה לי בעתיד נמחק ואם אפשר להגיד נראה כאילו העתיד הולך להיות סיוט.
לפחות התיאבון נעלם לחלוטין.
לוס.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לוס .
