יש אי שם |
| 6/2008
Sur Le Fil
הדבר היחידי שממש כיפי במקום שאני גר בו, זה שאני יכול לחזור הביתה בשעה לא מאוחרת, עם האוזניות על האוזניים, ולשיר ולתופף על עצמי טורי איימוס. וגם לעשות את עצמי מנגן, למרות שזה יומרני ומגעיל, זו מניירה שקשה לי להתעלם ממנה. לא סובל את זה. עושה את זה יותר מדי. כמו הרבה דברים אחרים שבי.
-
נעים לי לכתוב בבלוג הזה. אני מרגיש שהוא מרוענן. אולי בגלל תמונת התצוגה, ואולי בגלל האופי השונה שקיבל עם הזמן. הצבעים שלו יותר מזמינים, השם יותר משכנע והרשימות יותר מעודכנות. זה משפיע בסה"כ, הצטברות הפרטים הקטנים.
-
אני נורא רוצה להלחין ספר ילדים שאהבתי בעבר. "ויהי ערב", של פניה ברגשטיין. יש לי כבר רעיונות דיי מקוריים לאיך שזה אמור להשמע. אם תקראו את הספר ולא תשמעו קולות תרנגולות, ילדה המתייפחת ורוח לילית, אני מוכן להגדיר את עצמי כמשוגע.
-
אם כל ימי הקיץ יהיו כפי שהיה היום (ואני יודע שהם יהיו, ועוד יותר חמים) אני פשוט אשאר בבית למשך חודשים. ודווקא יש לי תוכניות בלתי נגמרות לגבי עתיד החופש שלי. אולי כדאי להתחיל לסנן.
-
לפני כמה ימים הלכתי ברחוב ופגע לי כדור כדורגל בראש. כמה ילדים קטנים התנצלו ואחד נכנס לפאניקה נוראית, שמא אוכל אותו. אף ילד קטן לא התנצל בפניי מעולם. אף אחד מאותם פרצופים, שבגיל זה או אחר נראים דיי אותו הדבר, לא הביט לעברי במבט מתחנן. היה משהו זר בקול הילדותי, המתנשף מאימה וממשחק כדורגל, היה משהו מנחם.
-
אני מתגעגע לקולנוע ואני רוצה לראות המון סרטים. גם מגעילים כאלו, אמריקאים זולים, שכרטיס אליהם שווה בערך כמו תקציב ההפקה כולה. רק לשבת ולבלוע פופקורן עד שמאבדים את הטעם ואת התענוג, לראות שוב את הפרסומות המיגעות ולצחוק על זה שאני מכיר משהו מהפרסומת של השוקו, אפילו שזה לא מצחיק במיוחד. אני מתגעגע.
-
אני צריך קצת שקט. לנסוע לצפון או משהו כזה. שקט מספק, לא שקט מרוקן. רק בלי ג'קוזי, סאונה, פרחים על המיטה וריח הדרים. אני רוצה שקט כזה שלא ידרוש ממני לצאת מהשגרה שלי. משהו שלא ישבור את פרדיגמת הקיום אבל יאוורר אותה במעט. הכל בקטן. ורחוק, אם אפשר.
-
אני רוצה להריח סכנה. אני רוצה את התכונה הזו. אני מוצא את עצמי בבורות עצומים שאני לא יודע להחלץ מהם.
-
אולי כדאי גם ללמוד להחלץ מסיטואציות, גם אלו שאי אפשר לרחרח מראש.
-
בשורה התחתונה - חופש גדול, אני מחכה לך.
עמרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
