ובכן....
לא הייתי פה זה זמן מה, מרגיש מוזר מעט לחזור לכתוב פתאום...
החלטתי לנצל את היום חופש שנחת עלי במקרה (תודות למורה לספרות שחטפה שפעת מסתורית) בכדי לחזור מעט לשגרה.
למען האמת, לא השתנה דבר בחודש הזה, שבו לא עדכנתי (אלא אם כן אתם מחשיבים חטיפה על ידי חייזרים שוחרי שלום כ"דבר".. 
)
החיים נותרו כשהיו- יבשים, משעשעים לעיתים, מלאי לחץ אקדמאי ובאופן כללי קצת... מעופשים...
בגרויות החורף החלו תוקפות לאחרונה (יצורים מבעיתים שכמותן), מעניין, בהתחשב בעובדה שהן לא צצו עד לרגע שבו נעלם החורף 
....
קשה לומר שממוצע הציונים שלי השתפר מאז השנה שעברה, אבל הצלחתי בסך-הכל להחזיק ת'ראש מעל למים, אני תוהה אם הדבר הוא בדגר הוכחה חיה לכך שהשנים מזיקות לתאי המוח הצעירים שלנו, או במקרה שלי, הופכות אותם לשזיפי נויירונים מיובשים... אבל היי! הם אומרים שמי שחושב פחות נהנה יותר בעולמנו המוזר, לא? אם נכונה תיאוריה היתולית זו הרי שאני על המסלול הבטוח לאי החלומות של האושר המוחלט וחסר הדאגות, הקרוי ניוון מוחי...
לא מזמן סבא הסיע אותי ותוך כדי זמזום שיר סקוטי נושן הוא פתאום תקע לי: "הה, תאמיני לי, זאת התקופה הכי יפה של החיים שלך...". תודה רבה. באמת תודה סבא. אימת הבגרויות, חוסר הרישיון, המחסור המתמיד במזומן לבזבוזים, התלות בשני הורים "תומכים",המבחנים, המחשבה המתמדת שבטוח למדי, ככל הנראה, שמשהו דפוק איתך,העובדה שפריצי החתול הוא כנראה היצור היחיד על פני האדמה שמעט מחבב אותי, החובה לקום כל בוקר בשעה לא הגיונית בעליל, וכמובן, (איך נוכל שלא לציין), החצ'קונים.
זהו. אין ספק, בהחלט תקופה נפלאה, אבל סבא, זה מה שאתה מאחל לי? חשבתי שקרובי משפחה אמורים לדאוג מעט זה לזה....
אני חייבת לומר שזה, אבל, באמת גרם לי לחשוב: האם יתכן שכל אותם זקנים שבוהים בחלל בעניים מבריקות מנוסטלגיה בכל פעם שמזכירים את נעוריהם אכן מתכוונים לכך? ובכן, יש כמה אפשרויות, הראשונה, היא שהשנים אכן עשו מה שעשו למוחם החביב והם פשוט שכחו את כל הזוועות שעברו עליהם בגיל המגעיל. אפשרות שניה היא, שבתקופה ההיא, פעם פעם, הציפיות אולי היו יותר נמוכות מאנשים צעירים, ומי שגמר את התיכון היה נחשב לאיינשטיין הבא של רמת-גן... והאפשרות השלישית, והמדכאת מכל, היא שהם פשוט צודקים.
האם יתכן שאכן זוהי התקופה הטובה ביותר של חיי הנלוזים? האם מעתה והלאה כל מה שיקרה לי יהיה פשוט חלק מהתדרדרות במדרון תלול שסופו תחת חת'כת שיש מטופחת?? (כל התשובות בפרק הבא! סתם) לא ולא! היא התשובה, אני לא אתן לזה לקרות! אעלה על מטוס ואברח לטהיטי כל עוד רוחי בי! (או שפשוט אחכה שהחצ'קונים יעברו...)
בכל מקרה, אני חייבת לסבא טובה גדולה מפני שרק בזכותו הבנתי כמה ריגושים מלהיבים צופן לי העתיד (עכשיו אני נשמעת כמו חוקרת שבטים אפריקאים בערוץ 8) הלא רחוק בכלל, ואולי באמת מעתה והלאה הכל ישתפר! (שמיהשו ירה כבר בנאיבית הזאת שמעופפת פה
)
מקווה שגם אתם תראו את האור! (אתם רואים? שם, בפינה, מה? זה רק מדבקה זוהרת בחשכה בצורת אבוקדו? אה טוב, אז לא חשוב....
)
ללא מרמה; רנדי .ר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
