אני נכנסת לפה בזמן האחרון וקוראת הרבה בבלוג מסויים של אחת הבנות היותר נפלאות, היא חולה וכשאני מסתכלת על הצרות שלה הצרות שלי באמת נראות מזעריות לעומתה...
הכאב הוא כאב שונה ללא ספק, הפגיעה היא פגיעה שונה, אך זה מדהים עד כמה כולנו מרובעים ותקועים בתוך הצרות שלנו...
במקום לאהוב ללא תנאים במקום להתפשר אנחנו מבררים ובוררים ובוחרים כשיש כאלה בעולם שאין להם את הזכות ברירה, שגם אני הייתי כזאת פעם, כשהייתי בערך 25 קילו יותר גם לי לא הייתה את הזכות בחירה והיום התלהבתי...עושה מה בראש שלי בוחרת, ומעזה אפילו להיפרד, שפעם פחדתי מהמילה הזאת...
יש אנשים שאין להם כסף לכיכר לחם ואני יכולה לזרוק סנדוויץ' שסתם לא בא לי עליו.
יש אנשים שאין להם הורים ואני יכולה לריב עם ההורים שלי יום יום ומבלי לעצור ולחשוב על זה ככה...
אז נכון לפעמים אין מה לעשות זה הטבע האנושי צרת רבים חצי נחמה...
אבל לפעמים אנחנו צריכים לעצור ולחשוב ובעיקר להעריך את מה שיש לנו...
אז הנה כמה דברים שאני מעריכה:
אני מעריכה את אבא שלי שמאמין בי ללא צל של ספק
אני מעריכה את אמא שלי שכל כך חזקה ואמיצה
אני מעריכה את אחותי הקטנה שתמיד מחפה עלי
אני מעריכה את נטלי (החברה הכי טובה שלי) שתמיד לצידי בכל צרה
אני מעריכה את אשר (האקס המיתולוגי) שתמיד שם בשבילי, שומר עלי, ונתן לי 4 שנים מדהימות בתור חבר וממשיך להיות הידיד הכי טוב שלי
אני מעריכה את המפקד שלי (כשהייתי חיילת) על זה שבזכותו זכיתי לחוות את חוויות הצבא בצורה קלה יותר
אני מעריכה את הבריאות שלי (חוץ מאנמיה קטנה) שאני בריאה למרות שאורך חיים בריא זה לא השם השני שלי
אני מעריכה את כל מי שפגע בי כי זה מחשל ולמדתי הרבה מהם על החיים
אני מעריכה את הטעויות שלי כי הם גורמים לעבור את הגשרים שנוצרים לפני
אני מעריכה את הגוף שלי שידע להצטמצם כי אם לא אני חושבת שכרגע הייתי בטיפולים פסיכולוגיים על שנאה עצמית
אני מעריכה את דודו (ידיד טוב שלי שנהרג במלחמת לבנון השניה) כי בזכותו למדתי שעדיין אוהבים גם אחרי שמאבדים ובזכותו למדתי להעריך חיים (כי כשהוא נהרג הרעבתי את עצמי במטרה למות)
אני מעריכה חיים כי זוכים לחיות רק פעם אחת ואסור לשכוח את זה.....
לגבי הבחורה שהזכרתי בתחילת הפוסט כנסו אליה, תקראו, תעריכו אותה, על החוזק שלה על האומץ שלה ועל הקסם שבילדה, כי היא באמת מדהימה והיא צריכה אותכם http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=567181