| 4/2008
פרק 3||האם זאת מציאות?
אני מתה עליכם! אני ממש שמחה שהגיבו D:
אז אם זה ימשך,אני אעשה פרק,כל יום D:
נישמע לכם כיף P:?ספרו לי על זה XD
אמ...אני אוסיף שיר בהמשך,,בנתיים אני לא מוצאת שיר מתאים.
קריאה מהנה.
פרק 3||האם זאת מציאות?
הסיפור מבוסס רק ועל נקודת מבטו של ביל.
בפרק הקודם:
לכולם ניכנסות רוחות מאגיה שחורות לגוף,וכולם נהפכים לערפדים מוצצי דם.
ביל ניצל מהיצתרפות לחבורת ערפדים על ידי נערה,שמה אשלי,ומתברר שהיא אחותו של ביל.
בסוף הפרק הקיר מיתפוצץ,ואדאמס לומינור נכנס ומבקש את הילד,ביל.
"אתה לא תקבל אותו,,שמעתה!?"צעקה רוזליה והעמידה אותי מאחוריה.
"תיתרחק מאח שלי יא פסיכופט!"צעקה אשלי.
"שאני אתרחק מאחי?וממתי הוא אחיך?"פתאום נכנס טום.
"אני גם אחותך יא סוטה!"צעקה אשלי
"חמודה,תביאי לנו את ביל ויהיה טוב"נכנסה גם רוקסאן ובעייניה היו להבות אש.
"תפסו!"צעק מקס וזרק לכל אחד מקל עץ עבה ומחודד בקצה.
"מה
אני אמור לע.."פתאום נזרק עליי משהו,שיפשפתי את ראשי וישבתי,לידי היה
צלב,בתוך מין כוכב בעיגול.קלטתי מה אני אמור לעשות עם המקל והצלב.הרמתי את
ראשי,וכולם שכבו על הריצפה,חסרי הכרה."טווםם!!"צעקתי ורצתי לעברו.שמתי את
ראשי עליו ופתאום הוא תפס אותי,הרגשתי את נשימותיו ליד צוארי."טום?אל תעשה את זה."אמרתי ושמתי על ראשי את הצל.(שלא תחשבו שאני נוצריה או משהו אבל,יש לי אובססיה לנוצרים-אהממ,טוקיו הוטל??-).
"אהההה!!מה אתה עושהה?!"הוא
צעק ואור בקע מתוכו,ויצא מתוכו רוח שחורה.היא ריחפה באויר והיסתקלה
עליי,נירתעתי לאחור טיפונת.פיתאום הרגשתי  קור בראש,ונפלתי."ביל?"שמעתי קול.פקחתי את עייני לאט לאט מסתנוור מאור השמש שבקע מתוך החלון."מה קרה?ואיפה אני?"שאלתי  ,מתיישב ממצב שכיבה למצב ישיבה."אתה בסויטה שלנו,וכלום לא קרה סתם נידפקתה בראש."אמר גוסטאב והלך למיני בר."אהה..ממתי יש לנו מיני בר?ולא שמעתם צרחות?או ראיתם דם?הלכתי לחפש מישהו?"התחלתי להציף בשאלות."ביל,נירא לי שקיבלתה זעזוע מוח."אמר טום וציחקק."טפו טפו טפו"אמרתי ודפקתי שלוש פעמיד על השידה שהייתה ליידי."בא לכם לצאת לאנשהו הערב?"שאל טום,כמה שזה צפוי אה?."אויש,שתוק
כבר אתה והמעדונים שלך!כל פעם אותו דבר 'רוצים לצאת לאנשהו?','יש שם בנות
חמודות' ,'טוב אני הולך לא יודע מה איתכם'.לא נימאס לך עם הסטוצים
שלך?טום?"שאלתי אותו."סתום"אמר טום ושילב את ידיו על חזהו."ביל צודק"פיתאום יצא גיאורג מהשירותים,"מה הגברת אמרה?"שאל טום והיסתקל על גיאורג במבט רצחני."מה ששמעתה ביג מאמא"ענה לו גיאורג."אהה!!!יש פה תיקןן!!אהה"פיתאום גוסטאב צעק,"אני בא לעזרתך!"צעק גיאורג ורץ לעבר הנעליים.הוא לקח ואנס וקטתי שהם שלי."ללאאא גיאוררגג!!לא עם הנעעל שליי!!"צעקתי,"לללאאא!!!"צעקתי עוד יותר חזק כשמעתי  את הנעל נחבטת בריצפה."לא!"לחשתי ונפלתי על הריצפה כיאילו שקרתה תאונה נוראית."זאת הייתה תאונה"צעק גוסטאב מהמטבח,"בטח תאונה!"צעקתי
וקמתי מהריצפה והיתיישבתי על כיסא שהיה שם.הרגשתי שישבתי על משהו,קמתי
מהכיסא והיה שם מכתב.המעטפה היתה בטבע שחור,וזה הבהיל אותי.פתחתי את המכתב
והיה כתוב שם בכתב מסודר ויפה באנגלית "שלום ביל,ניפגש בגג המלון בצד הדרומי בשעה שבע,היום 14.05.1873 .מקווה שתבוא." "מה?"מלמלתי,
"73?איך זה יכול להיות?או שאולי זאת סתם מתיחה."טום היתקרב וחטף את המיכתב."תחזיר את זה!"צעקתי,אך זה לא עזר. "הופה,הופה.לבילי שלנו יש פגישה"אמר טום קורא את המכתב."מהה?!"הוא צעק,"מה קרה?"צעק גיאורג,ובחן את הבעת פניו של טום."כתוב פה 1873"הוא מלמל.פתאום נישמע צרחה מחרישת אוזניים,צעקה שנישמעה כמו מוות.
מה קרה לביל?האם זה באמת חלום?אך בתוך חלום?אולי זה בהחלט מציאות מיסטית.
ומי צעק את צעקת המוות?ולמה לעזאזל השנה '1873' ? הכל תגלו בפרק זה או אולי בהמשך D:יותר מ-10 תגובות יש פרק^^וזליחה שיצא קצר
אשמתי בילבד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
My story_:P