לומר: אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר.

בעצם סתם.

אני מרגישה שאחרַי המבול ונגמר לי הכח לרוץ,

שרק יעברו כבר בטוב היומיים שנשארו, ואז (הו פליז פליז גאד) שיעבור בטוב יום ראשון, 

ואז אור ליום שני תחכה לי משימה חדשה בתולית ונוצצת להתיש את עצמי עליה.

איכס.

בעצם סתם.

כי יש לי תכניות:

ביום שישי אני אבריז מסבתא לשם מפגש הכנת סימניות בסלון מזל.

וכך למה? כי אני אוהבת ממש יצירה [1] וכי זו הדמנות לפגוש אנשים שאיתם אולי ארצה לפלרטט.

זאת ועוד: מרגע לרגע נראה לי יותר מסתבר לנסוע לדרס אפ הירושלמי [2]. אפילו שאין בזה שום הגיון.

זה בירושלים (קר שם) ורחוק ומתחיל מאוחר יותר בשעתיים מהתל אביבי

וצריך אחרי זה לחזור איכשהוא הביתה [3] וכל זה מתרחש ובאמצע שבוע,

וזה עולה פי שלוש או חמש להגיע לשם מאשר דמי הכניסה למסיבה.

ובמיוחד עכשיו לא מתאים כשמשחרת לפתחי המשימה הזאת החל מיום שני (לא דיברנו עוד על יום ראשון)

וכך למה? כי אין כזה בתל אביב בקרוב, וכי אני עד כדי כך רוצה במקום להרגיש בו חיה.

אני מחפשת את החוויה הזאת בנרות.

למשל היום הזדמן לי ערב ספק פנוי, אז אתמול צלצלתי למורה לפיתוח קול שהמכונף לומד אצלה,

ושאלתי אם מתאים לה מחר. לא התאים לה, אבל קבענו לשבוע הבא. וויש מי לאק אנד האפינס אבאוט איט.

צנצ מניעה את גלגלי השיפור ומקווה שזה יעבוד.

[1] וזה ממש יפהפה!

[2] שבאופן מרגיז האתר שלהם כבר לא מתעדכן. ולנו (כלומר לעצמי הקיבוצית) אין פייסבוק.

[3] כבר חברה אחת לפחות אמרה לי שאם אני באה, אז אני יכולה לישון אצלה. זה נעים.