ולכן החזרתי את הנשק לאפסנאות שם חייכה אלי התורנית שאותה הערתי שלוש פעמים בלילה כדי להוכיח שאני יכולה (סתאאאם, כי היה כתוב בדף הקטן שאני צריכה), ואז לקחתי את התיק הגדול מדי והכבד מדי וחזרתי הביתה להביא תיק קטן יותר ונוח יותר לנשיאה בכובד דומה, ול"טרנסים הולכים לים".

הים היה יופי. בקטע החברתי: אני כלל לא משהו. באסה איתי.

היום ניסיתי לכתוב במייל "אני מאוד מרוצה", ואז חזרתי ומחקתי את ה"מאוד".

איך אני יכולה לומר שאני שבעת רצון אם אין בי רעב-רצון הגון?