הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 12/2009
מצחיק.
עכשיו כשעמדתי לכתוב משהו בשורת הכותרת,
הציג המחשב רשימה נגללת של כותרות שהשתמשתי בהן בעבר,
החל מאלה שפותחות בסימן הציטוט וכלה באות ת'.
האופן שבו המחשב מנסה לצפות את מה שאני אקליד ובדרך מהדהד לי אותי,
מזכיר לי את המלכוד ב"שבט דב המערות"- אשה היא "נקבה טובה" אם היא מסוגלת להקל על הגבר ע"י צפיה מראש של צרכיו, ועם זאת, אם היא צופה מראש את בקשותיו של גבר ונערכת למלא אותן, זה יכול להתפרש כחוצפה ולהוות עילה להכאה.
גם אני הייתי מעדיפה לחשוב שאני חושבת באופן מקורי לפני ולפנים, ושהרעיון להציג בפני מה תהיה המילה הבאה שלי ראוי לגנאי, אבל בפועל הוא בעיקר משעשע אותי: בדקתי ברשימה לוודא שהמילה "מצחיק" עדיין לא היתה בכותרת אף פוסט שהמחשב הזה זוכר.
מה שרציתי להגיד מתאים בעצם למה שקרה עכשיו: שוב אני מתחילה להרגיש שאני סך כל הפעולות וההתכתבויות שלי, שוב אני מתחילה לחזר על פתחי חברי. שוב אני קוראת מאמר מעניין מאוד על השינויים ההיסטוריים שעוברים ערך החברות ומקום החבר בעולמנו, ומגלה שלפי אותו מלכוד עצמו, אין לי כמעט מה לעשות פרט ללהוסיף את הקישור הזה למקומות וירטואליים שבהם אני נמצאת.
אז קראו, חברים, ידידים, מכרים ועוברי אורח. וגלו לי מה אתם חושבים.
(אישית אני מרגישה שאני פחות ופחות נוטרת לעצמי על החיבה שלי לפעילות החברתית שאני מכנה "פליית כינים").
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
