 הכל השתנה להיות בדיוק אותו דבר |
| 1/2010
חבלי משיח / הנה זה בא ואני מרגישה שזכיתי.
שזכיתי שיהיו לי פתאום מסביבי אנשים שחושבים ומרגישים ומתדיינים, שאני יכולה להרגיש בנוח להיות חלק מהם. שרואים אותי, ושאינם מתכחשים לעצמם כל הזמן, כך שהם מספקים לי את המצע לגדול להיות מישהי שרואה אותם. שאני יכולה להגיע לטקסט כזה: "מעמד הפעלים" ולקרוא אותו, ולהיות מוכנה גם לטיעון החברתי. שעושר שפתי מבטא עושר תכני ותלוי מערכות יחסים, לא מרחף בחלל הריק.
שבמקום אחר מפנה אותי איש אחד בעקבות נסיונו אל אותם הדברים שMJ מדברת עליהם כבר זמן מה, וזה מצחיק אותי, אז אולי התחלפנו, יקירתי. מי מקדימה את מי עכשיו? ועדיין מתרגשת, אומרת לעצמי את הדברים שאמרתי אלף פעם אבל עכשיו יושבת עם עפרון למתוח קו מהמונח לתמונה.
והנה התהיה שלי בנוגע ליצירתיות מקבלת פתאום תוקף, ואני מתמלאת פחד ומשימה עצמי לא יודעת להרים עפרון, הכי קרוב זה לשים הכל כאן בקטגורית ה"גלגל בתוך גלגל".
שאני יושבת על קרוסלה וכל כך הרבה מראות ורגשות מתחלפים לי מול העיניים, ההתכתבות הזאת, וההתרגשות מול האיש של החוטים, והרוך עם הקטה והעובדה ששלשום הכנתי אוכל עם אמא שלי, ודיברנו, ועל כל דבר שני שהיה לה לומר, ואפילו על הצבע של הבגד שהיא קנתה, היה לי להגיד אותו הדבר: "MJ באה לבקר בעוד כמה חודשים, את יודעת?"
אני שוב מרגישה על סיפו של דבר ורק אחרי יום או יומיים הלכתי להקשיב לשיר שבכותרת שבראש הבלוג, שבחרתי בהיסח הדעת: חבלי משיח / הנה זה בא.
הנה זה בא היום.
| |
|