כל היום הזה התכניות שלי נפרסות ומצטמצמות.

לפעמים אני רואה עד עוד שבועיים, לחופשת הפסח,

לפעמים עד סוף המאמר, לפעמים לשנה הבאה ומה יקרה אם החברים שלי יעזבו

לפעמים עד סוף היום כשאכבה את המחשב ואדביק על המסך חתיכת נייר גדולה, כמו שעשיתי בבית של ההורים:

אתם מבינים, אין אינטרנט בשבוע הבא.

צדקתי.

זה ככה היה בשנה שעברה כשMJ באה לארץ. גם אז הייתי בשבוע ללא קריאה.

הפעם אני סטודנטית וזה עוד יותר משונה.

החלטתי שזה מאוד הגיוני שאסרוק בספריה את הספר ששוכב אצלי ורציתי לתת לה עמודים ממנו,

וכך יהיה לי עותק הפצה למתי שארצה. אז היום אקרא אותו, אסמן עמודים ומחר כבר נלך ביחד לספריה.

הוא ייסרק ויחזור למדף, וניפרד בטוב. זו דרך קלה להפרד מספר, הדרך שבה אי אפשר ממילא לקרוא אותו.

הכנתי היום נוזל לבועות סבון, זה היה די מגניב.

לשבוע הבא אני חולמת על עיסת נייר, וגם על הנבטת הזרעים מהתרמיל שאספנו בגינה.

שבוע טוב, שהשמש תהיה טובה אליכם, ולהתראות אחורי זה.