כי צ' במטבח ואין בה רחמים

[מקור: "חוזה, לך ברח" ביצוע מילים]

התקשיתי להתעורר, והתקשיתי להתמודד עם החום

ובבוקר ראיתי מתכון שמאוד החשק לי להכין ומיד אמרתי לעצמי:

קאם און, צנצ, גט ריל, הרי את והדיאטה שלך לא מרשות לעצמכן להכין סמבוסק להנאתך!

זה הרי הרבה בצק שעוטף מעט מילוי!

אבל אני מרשה לך להכין הרבה מילוי ולאכול אותו עם מעט בצק.

והוספתי בערמומיות: וטוב יהיה אם תוסיפי למילוי עוד המון ירקות שיגדילו את הנפח שלו.

וכך (כרגיל) יצא שבמקום 12 סמבוסקים

יצא לי סיר של 5 ליטר של תבשיל הודי עם חומוס, כמה עיגולים שרופים וטעימים של לחם הודי,

ובצד גם קערה קטנה של מילוי של סמבוסק (בכל זאת פרגנתי לעצמי. או ניסיתי לא להרגיז את עצמי, תלוי איזו עצמי שואלים).

כל זה לקח די הרבה זמן להכין וצחקתי על עצמי שזו בשלת הבחינות, ושומר נפשו ירחק, שומר נפשו טעים   

יחד עם "מפיקה אֵין מאַין" לסלשה בתגובות לפני כמה ימים, אלה שתי הברקות יצירתיות שמשמחות אותי (ע"ע עונת המשחקים).

אבחנה דקה: למרות שבתחילת היום טיטאתי את המטבח, לעניות דעתי הוא קצת יותר מזוהם עכשיו משהיה בתחילה,

וכמובן שלא למדתי מספיק.

נשמע כמו... יום טוב להתחיל ממנו את המשך עונת המבחנים.

כי אין בלתו, כלומר, את הנעשה אין להשיב.

מה שכן, גיליתי סטארט אפ חדש!

לפני כמה זמן מישהי בארוחת שישי הכינה לקינוח פודינג תפוז.

היא פשוט לקחה מיץ תפוזים, בישלה אותו בקורנפלור וציננה בכוסות.

לקחתי איתי כוס אחת כזאת הביתה, זה היה יופי של רוטב תפוזים לסלט למחרת.

קניתי קורנפלור לפני כמה ימים, ומאז אני עושה איתו ניסויים: אחרי הפודינג צ'אי הראשון

(וזה היה עוד לפני שבוע, מאז המצב החריף, או אולי יש לומר הקיִיץ) הבנתי שככל שקר יותר, כך ייטב.

אז הקפאתי אותם. בתוך תבניות של ארטיק. יצא לי שלגון צ'אי נהדר, כמו שחלמתי כבר מזמן.

צריך לעקוב אחרי ההוראות שעל שקית הקורנפלור עקרונית,

להביא את מה שרוצים להסמיך לרתיחה, ואז להוסיף קורנפלור מדולל במים ולבשל תוך בחישה עוד קצת זמן.

זה צריך להגיע למרקם נוראי (כמו סיר שלם של נוזל זרע ) ואז זה מוכן ואפשר להסיר מהאש ולצנן

ואם מקפיאים את הגועל הזה, אז נהיה ארטיק מוצלח במקום גוש קרח שאי אפשר בכלל לנגוס.

בינתיים ניסיתי במתכונת צ'אי כאמור וגם כאייס תה של לימונית ונענע ולימון.

שניהם יצאו די נחמד, ובעיקר נחוצים, עם פרוץ החמסין הזה.

מי שם את עונת המבחנים בקיץ? .

נ.ב שבעצם הוא הסיבה שהחלטתי לכתוב היום:

אתמול דיברתי על זה שעבר זמן מאז שנתתי כאן כינויים וכו'

וזה זמן טוב לשים לב ולציין:

בלוגולדת של הבלוג הזה היה לפני כמה ימים.

מה כמה? לא, לא שבע. שמונה.

תודה שאתם עוד איתי. ושהצטרפתם.

ותודה לי שאני לפעמים גם כן כאן.

בעיקר כשאמיתי, אני שמחה.

צ.