לא כתבתי לד' ולא לעוד מישהי שתמיד מבקשת גלויות ליום ההולדת, למרות שהן היו ברשימה שלי. 

אבל כל שאר הרשימה מוצתה, ואני יכולה עכשיו בנחת לנסות לסדר גם לעצמי ברכת שנה טובה. 

הלוואי שהשנה אצליח להתגבר על הפחד שלי מלהשתמש בגוף שלי.

משנית, שאצליח להתגבר על הפחדים שלי מלהשתמש בלב שלי.

עוד יותר משנית, שאצליח להתגבר על הפחדים שלי מלהשתמש בשכל שלי. 

שאלמד ללמוד מטעויות במקום להתכווץ ולא לדרוך שם יותר. 

שאלמד לנשום. ולשים לב. ולאזור כח. ולנצל את הכח שיש לי. 

שאלמד לנצל זמן פציעות להחלמה ולא להתבוססות בכאב. 

שאוכל לראות את כל אלה, בזמן אמת או בדיעבד,

ולהרגיש בנויה יותר. יציבה יותר. אמינה יותר.  

ולזכור ולהזכיר את זה לעצמי אחר כך. 

שאעבור את החורף בטוב. שאצליח להשאר אופטימית. 

שאבחר את האנשים שלי ככה שיהיה לי עם מי לחלוק את הצחוק שלי. 

שיהיה לי שוב את החיוך הגדול ההוא, המיוחד, ותנועות רחבות ופתוחות ביומיום. 

שיהיה לי שפע, שפע כזה שאוכל להשפיע ממנו אל אחרים. 

שיהיה לי מי לחבק חיבוקים שהסאבטקסט שלהם גדול מהטקסט.

שיהיה לי עם מי לשיר שירים שגדולים מהמילים והלחן שלהם.

שגם אני אהיה גדולה מסכום הפעולות שלי,  

שאחשוב ואצור ואפעל, ולא רק אגיב.

שיהיו לי צבעים וצלילים, גם לא מיד שניה.

שימשיכו להעריך אותי, ולהקל עלי להעריך את עצמי.

שאוכל לבנות לולאה של הערכה עצמית שתקל עלי להעריך את עצמי. 

שתהיה לי יחידות בלי בדידות.

זה קודם. 

אולי גם יחד.

אני מקווה גם ליחד.