האפתיות שלי מגיעה לשיאים חדשים:

כל המשימות שביצעתי היום היו לקבוע עם מישהי חשובה להפגש איתה פגישת עבודה בחמישי בבוקר.

אני די בטוחה שהיה לי טלפון סלולרי, אבל אני חושבת שכשכיביתי את הצלצול של השעון בסוף המדיטציה, השארתי אותו על מצב מטוס או משהו.

לא סידרתי את המיטה אפילו ולא התקלחתי, כלום.האמת היא שאני מחבבת את הריח שלי, אבל עדיין.

עוד חצי שעה הקפצוצי עם,ואני מתחילה לדאוג על באמת: זה לא אמור להיות ככה גם תחת השפעת כדורים.

וול, ברוכה הבאה למציאות צנצנת. את אדישה ככה עכשיו.

מעניין איפה הפלאפון ומה ניסו להגיד לי כל הזמן הזה.

בכל מקרה: לפחות זה לא מלווה במצב רוח רע...

(סיפרתי לכם שראינו פוליאנה, כל המשפחה, בראש השנה? לא? אז תשמחו שאתם שומעים את זה עכשיו :P )