ליטרלי.

הלכתי לאורך הגדר עד שראיתי בנין שעומד כרגע בשיפוצים שיש לו פתחים בשני הצדדים,

ואז ניסיתי (בעזרת אחד השיפוצניקים) להכנס דרך פתח אחד ולצאת דרך השני,

אבל הצד שהייתי בו היה חסום בשרשרת שלא אפשרה מספיק מרווח למעבר (=קראה לי שמנה),

כך שנאלצתי לטפס דרך החלון.

החלק הכמעט הכי מצויין בעניין היה שמעבר לחלון עמד דלי הפוך ששימש כמדרגה מאולתרת, 

כלומר, אני אפילו לא הראשונה שיצאה ממכון ויצמן דרך החלון. הזה.

 מחר יום ארוך אבל מעניין שלא בא לי להתחיל אותו

והוא מורכב ממלא דברים מעניינים אבל צורכי זמן שהתחייבתי אליהם

ואילולא כך לא הייתי חייבת אותם בכלל. 

ככה זה. 

לא שנהדר, אבל עדיין לא הייתי מתחלפת עם האני של לפני חודשיים.