נצבט הלב / "הי, אמא, עורי!"

אומר הלילה ושוכב

[לילה, שלום חנוך]

היום בקבוצת CBT ביקשו ממני לספר על עצמי ויצא "מה יש לספר על משהו שאיננו שם?". 

את מדברת בכותרות, הם אמרו, נשמעת כמו אוסף של תיאוריות במקום בן אדם. 

הולכת מסביב, עוטפת וממסכת. וזה נכון. אפילו המחשבה שלי עטופה מכל הכיוונים במילים של אחרים. 

חשבתי על זה בזמן ששירי עשתה מדיטציה (אני לא יכולה להתיימר לעשות מדיטציה, אני בעיקר יושבת שם), 

שאני הרי נורא פוחדת להתגלות ולהראות, פן ישנו אותי [1],

אבל בעצם אם לא יראו אותי, אני לא אשתנה. אף פעם.

וזה מפחיד.  

מאיפה להתחיל מאיפה להתחיל.

[1] דבר שיש לו איכות של פגיעה כל כך מיידית וחמורה שהוא שקול ליריה במערכון ההוא שמוזכר בקישור [2].

[2] not being seen זה קישור מלפני כמה שנים כשרק עברתי לבאר שבע, אבל בטעות הוא קפץ לתאריך של עכשיו.